כתבתי שמזג האוויר בניו זילנד בקיץ נוח, אבל זה היה לפני שירדנו למטה. כיאה לדרום כדור הארץ, אנחנו קרובים לקוטב וקר איימים. נקלענו לכמה ימים כאלה בדרכנו למילפורד, מיצר שהוא פלא עולם, סיבה לנסיעה לניו זילנד עבור המון מטיילים.

בערים יש מה לעשות במזג אוויר סוער – מוזאונים מעניינים וגלריות בנושאים שונים הם פתרונות טובים. אבל אנחנו נמצאים באזור נידח על הדרך. אז שרפנו כמה שעות בבית קפה, וכשהיה רגע שמש ירדנו לאגם וראינו קשת, והלכנו לאתר מסודר עם מטבח מפנק. עד מהרה למדנו שהבישולים באתרים שעל הדרך הם לא פסטה ברוטב קופסת שימורים. כל קבוצת חברים מאזור אחר בעולם, עומלים על בישולי גורמה, אולי כפיצוי על הקושי של היום במסלול. ערבול הריחות במטבחים המשותפים מהול בחום ובהכרויות מסוג אחר. כך באותו ערב ראיתי איך מכינים ברווז, ונתתי למטיילות שוודיות לטעום קפה ערבי עשוי ברצינות תהומית.
בכלל המפגש עם מטיילים שהולכים ברגל, הם קריאה מן העבר. אני רואה אותם מחלון המוטורהום, יושבים ליד מדורה, מבשלים על גזייה, מרכיבים את האוהל וחושבת לעצמי (איך התברגנתי…), שהקרבה הזו לטבע, דרך הרגליים ומזג האוויר, אין לה תחליף.

אבל למחרת מזג האוויר פגש אותנו טוב טוב. השמים התקדרו ומהצהריים ירד גשם שוטף ללא הפסקה. עצרנו באיזו נקודה בדרך והבנו שכנראה שנשאר בה ללילה. לבד באתר, ברד ושלג נערמים סביב, ואנחנו ספונים כמעט יום שלם בתוך הקרוואן, קופסת גפרורים בטמפרטורה של סרדינים קפואים. מרק תירס, סרט שראינו יחד והתכרבלות רבתי של כולנו במיטה אחת, עשו את העבודה. שרדנו את הלילה.

והיה עוד רגע איכות שאספתי:

כבר חשבנו לוותר. סוף של יום גדוש, בחוץ ירד גשם, והיינו אחרי ארוחת ערב ומקלחות. מסטיק היתה בחלום השביעי ואנחנו שרועים במיטות, קוראים ומשחקים. כשבאיש פתאום נכנסה רוח בלתי נתנת לערעור – “יללה, יוצאים, הגענו עד לפה, אז מזג האוויר לא צריך לשבור אותנו”. ובאמת הגענו עד לכאן, לחצי האי אוטגו, כדי לראות פינגווינים. אבל מה לעשות שאלה חוזרים לחוף רק בשקיעה, וזו בניו זילנד מועילה בטובה להגיע אחרי תשע וחצי בערב?

שאלנו אם הסיור מתקיים, ובמרכז חיות הבר אמרו לנו שלפינגווינים לא משנה מזג האוויר, וחוץ מזה – בסך הכל מדובר בגשם. אבל זה לא היה רק מזג האוויר, אלא הנסיעה בלילה לאיזה חור בקצה חצי האי, והמצב של כולנו שהיה די ממוטט. מה גם שראינו בימים האחרונים כלבי ים, אריות ים, דולפינים וציפורי ענק, כך שהיתה תחושה של מלאות ממראות יפים.

הנחישות של האיש הובילה את כולנו לארוז את הקרוואן, להוציא את מסטיק מהמיטה ולנסוע. תוך חצי שעה היינו שם. האיש אמר שישאר עם מסטיק ואנחנו התעטפנו במעילים מטריה ומעילי גשם ויצאנו. איחרנו מעט אבל הסיור עוד לא יצא. מסטיק שהתעוררה מהמעבר לכיסא, היתה חצי אפוצה, אבל לא פספסה את הרגע שהאחים שלה יצאו ולא ויתרה. אחת המילים הראשונות שלומד אח לשניים, היא “גם”. אז היא צעקה “גם” מספיק פעמים ומספיק חזק, עד שהאיש עטף אותה ושניהם הצטרפו.

יצאנו להליכה במצוק שירד אל החוף, לפלטפורמת עץ מוקפת מעקה, וחיכינו לפינגווינים שיחזרו ממסע הציד היומי שלהם, 25 קילמוטרים לעומק הים, חוזרים עם אוכל בקיבה שיקיאו אותו כדי להאכיל את צאצאיהם. ההוראות ברורות – יש לחכות בשקט, אסור לצלם בפלאש או להפריע להם בכל צורה שהיא. אם הם מתעכבים האוכל מתעכל והילדים נשארים רעבים.

והנה אנחנו רואים כתם שחור בתוך הים מתקרב במהירות לעברינו, ולהקת פינגווינים בוגרים יוצאים החוצה, מתנערים ממי הים ומתחילים לטפס במעלה נחילים קטנים לקינים שלהם. ראינו גם הילדים שמצפים שיחזרו. מרחוק יללו כלבי ים, שחפים פזזו על הארץ ומעלינו, ומסביב החל לרדת הלילה. לא הבאתי מצלמה בגלל הגשם, שדווקא נתן לנו הפוגה בחסדו מרגע שירדנו לחוף. לכן היינו עסוקים בחוויה נטו.

לא יודעת איך נאספים להם רגעי זכרון מטיול, מה בדיוק נצרב שם ואיך נבחרת הרשימה הפותחת. אבל זה היה עוד אחד כזה. חמישתנו עומדים במעילים ומטריות, הלחיים אדומות והשפתיים רועדות מקור. שוקולד ומנטה דבוקים אחד לשני, מסטיק על גב האיש בעיניים פקוחות לרווחה, כולנו מסתכלים בהשתאות אחר פלאי הטבע, מחובקים, בשקט. הסתכלתי עלינו רגע מבחוץ וצילמתי בלב רגע של חסד.

אהבתם? שתפו!

לשאלות, פרטים וקבלת מידע על כתיבה, יצירה, השראה -

דברו אלי

טיפול ביבליותרפי

סדנת כתיבה 

הזמנת הרצאה

הפודקאסט

רכישה מרוכזת של ספרים

 או לכל עניין מעניין אחר –

עדויות מגוגל

רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
דבורה ארקינד
תודה גדולה שמורה למיה שהניעה את התהליך המבורך הזה. במקצועיות, ברגישות ובתבונה הובילה אותנו באמצעות הסיפור אל המקומות המבקשים ריפוי בתוכנו וכך רכשנו כלי ל"כאן ועכשיו" וגם למחר ולמחרתיים: לראות בפרטי קורותינו פרקים בסיפור שאנחנו הגיבור שלו, להבין את מניעינו ולרפא את עצמנו.
ד"ר אליף פראנש
מיה, תחנה בחיים שכיוונה אותי לאפיק חדש, מיוחל ויפה. ללמוד אצל מיה פירושו להיפתח לעולמך הפנימי, להגיע אליו, לגעת האמת ללא מסכות. לחסוך שנות חיפוש, ולמצוא את המטמון החבוי בתוככי נפשך ומחשבותיך. ממיה למדתי להיות אני כפי שתמיד רציתי. כל מפגש- שעור היה מסע גילוי, במסעו של הגיבור. תודה רבה מיה, שנתת לי להאמין בגיבור שבי.
אירה בינימין
חוויתי במשך השנה צמיחה, פריחה בלתי פוסקת, הסיפורים שיצאו ממגירות החיים הפתיעו גם אותי. הצלחתי בזכות ההנחיה המדהימה ואישיותה המיוחדת של מיה שצרה מרחב שמוחזק היטב, פינה בטוחה לכולנו להביא את הסיפורים האינטימיים ולפעמים לא פשוטים, מיה הייתה שם ללא וויתורים וללא הנחות, ראתה אותנו אחת אחת, עם עומק ורגישות, באהבה ענקית.
אינאס חביב אללה
בזכות מיה כמורת דרך שהובילה אותי בשבילים האפלים במעמקי נפשי ורוחי פתחה בפני הזדמנות לפגוש את אינאס שלא הצלחתי קודם לפגוש מרוב הקליפות שהייתה עטופה בהן; זה היה חלון הזדמנויות שדרכו נפתחה עוד חלונות וחלונות שבחיי לא העזתי לפתוח קודם. מפגש אחרי מפגש. נבהלתי, בכיתי והתפרקתי, רעדתי, ירדתי, עליתי, צללתי ועפתי אל מעמקי נפשי.
ליליאן בשארה – מנסור
כל מפגש העברת בנדיבות, באהבה, בעומק, במקצועיות ובאווירה נוחה שמשכה אותי עוד יותר להיות פעילה בתוך המפגשים. העברת לי בצורה אישית איך להיות יותר קרובה לכתיבה מזוית אחרת ולהתפעל מההזדמנות החדשה שעמדה בפני. ברצוני להודות לך מעומק הלב בתקוה שנמשיך להיות בקשר ישיר, כמנחה בסדנאות שאני מעבירה לנשים ועם הספר החדש שהוצאתי.
קרן קידר
סדנת כתיבה עם מיה הוד רן הייתה בשבילי מתנת חיים. שיתפנו, התרגשנו ואפילו בכינו ביחד. הכתיבה עוררה בי המון רגשות, הוציאה ממני הרבה זיכרונות טובים ופחות , והעניקה לי דרכי התמודדות עם מצבים לא פשוטים בחיים. כן, פתאום הכרתי את עצמי יותר טוב מה שנשאר בי זה השינוי שעשיתי ולעיתים חשק עז לשבת ולכתוב משהו וזה ממש עובד. תודה מעומק ליבי למיה!
ענת בורכוב
מיה יקרה! זה הזמן להודות מקרב לב על הכל -הנושאים המעניינים שהבאת להתייחסות שהדליקו.. שחיברו לעצמי.. בכל מפגש זמן למכביר שאפשר לחשוב להרגיש..מרחב להעלות על הכתב.. המחוייבות לכתיבה שהיתה באויר הפתוח ההתייחסות העניינית, הרגישה והממצה שלך לכתיבה של כל אחד ואחת. תודה מקרב לב על ההשראה והחיבור לחיים וברכות יישר כוח.
ליאת צור
הקורס אתך היה עבורי עונג צרוף מתחילתו ועד סופו. הדרך בה העברת את הקורס. בחירת הנושאים, הצגתם דרך טקסטים חכמים, מרגשים, משעשעים. החיבור לתיאוריה מעולם הפסיכואנליזה והקישור להכנסתם לקליניקה. ובעיקר ההתנסות האישית בכתיבה. כל אלה היו בשבילי הנאה שלמה וחיכיתי למפגש איתך. תודה על קורס נהדר שהלוואי שיהיה תלת שנתי.
ענת מיטלמן
סיימתי את סדנת מסע הגיבורה אצל מיה, לקרוא לזה סדנא זו טעות. מדובר במסע ארוך לגלוי עוצמות אישיות, עוצמות בקבוצה - חברות וכל זה תוך כדי כתיבה . המסע היה מרתק הנושאים מפעימים, ודרך הגילוי היתה כמו להסיר כל פעם בד מגלימה עטויית צבעים. יצאתי מלאה כרימון בחויות חלקן מטלטלות אך כולן מלמדות ומעשירות. זו היתה חוויה שהתאפשרה הודות להנחייה מדויקת, מאפשרת של מיה, חוויה שלא תישכח. מומלץ ומשנה תפיסה.
שרון גת
החיים בנויים ממסעות. זה היה המסע שלי השנה, הקבוצה הזו. קבוצת נשים אמיצות וגיבורות שפתחו את ליבן וכתבו את עצמן ברגישות ובאהבה, נותנות למילים כוח ומשמעות. מיה נתת את הטון. במקצועיות וברגישות לא הססת לגעת בכואב במצחיק ובנסתר, תוך חשיפה לטקסטים וקטעים מצולמים רלוונטים שסייעו להבין מושגים שנגענו בהם. תודה על מסע שותפות כתיבה שבועי רווי דמעות וצחוק.
אורנה ברואייר
בזכות הסדנא הנפלאה של מיה, חזרתי לכתוב. כל נושא העלה מחשבות, זכרונות וקשת שלמה של רגשות, וגרם לי להביט עמוק אל תוך נפשי, לנסות להבין ובעיקר להביע את אשר מתחולל בקרבי. בכל מפגש, היא ניווטה בכישרון רב בין הקניית חופש מוחלט לכתיבה, לבין שמירה על מסגרת והדרכה בגישתה המקצועית והרגישה, מיה הוציאה אותנו למסע בדרך אל אוצר אמיתי. למעשה, היא עזרה לי למצוא את קולי, שחשבתי שאבד לי, ועל כך תודה מעומק לבי.
דוריס הרטנו
אני מסיימת את מסע הגיבורה שאני, ימי שלישי עם מיה. אני כל כך שמחה שהחלטתי לצאת למסע הזה. כל מפגש עבורי היה כתם צבע עז ושמח על דף לבן. כל פעם שהתיישבתי לכתוב - גדלתי. האתגר שהצבתי לעצמי הניב בי הרבה כוחות שלא ידעתי עליהם. אני מודה למזלי הטוב. המסע הראשון עם מיה היה לי כל כך מעשיר ומעצים אז יצאתי שוב . יום שלישי יצאתי לטיול שאין כמוהו בעולם . הטקסטים שכתבתי גרמו לי לאושר גדול של חווית יצירה. אני אסירת תודה לך מיה .
רחל דאויט
הגעתי לסדנא עם חששות ולבטים, שיתפתי את מיה והיא נתנה לי הרגשה שחוץ מהכתיבה שאקבל עוד הרבה. כמה היא צדקה. חיכיתי כל שבוע למפגש עם הבנות ולשמוע סיפורים, ובעיקר לכתוב לכתוב... אבלי הכי חשוב יצאתי חזקה, עם יכולת להוציא את המסע החיים שלי על הנייר, לשפוך את כל מה ששמרתי בקרקעית הלב. כמו עברתי טיפול לחיזוק הנפש.
מיכל בנדוב
מיה היא מטפלת, מנחה, מובילה מעולם אחר. למיה יש יכולות מיוחדות של הקשבה והבנה. מיה הראתה לנו איך הכתיבה מאפשרת הסתכלות אחרת על החיים, על המשפחות, על מערכות יחסים על קשיים, פחדים והתלבטויות. לאור היחס המקבל והמכיל של מיה הצלחנו לשתף את הסיפורים ואפילו האינטימיים ביותר בקבוצה ולקבל אמפטיה, חיזוק ואהבה מכל חברות הקבוצה. מיה תודה על שנה מופלאה.

בפייסבוק