מסע הגיבורה שאני לקח אותי למסע עמוק פנימה. ההנחיה של מיה מילאה אותי בהשראה, המחברת שלי התמלאה מילים, שירים וסיפורים. הרגשתי שאני מטפסת על צמרות העצים הגבוהים, כאלה שאינני מעיזה לטפס עליהם ביומיום.
תודה לך מיה על קורס משנה חיים🙏🏻❤
דבי אדמוני
2021-09-30
עשיתי קורס ביבליותרפיה אצל מיה הוד רן , אני יושבת ראש עמותת מָסְעֵי ועשיתי את הקורס כדי לקדם את הנוער בכתיבה ויצירתיות.
הקורס נתן לי ארגז כלים ,מינף את הדמיון והיצירתיות שלי וחשף אותי לעולם חדש.
ממליצה בחום
Lital Aseef (ליטל אסיף)
2021-09-22
בזכות מיה פתחתי דלת לכתיבה. למדתי להביע יותר בקלות, להיות פחות זהירה ומתוכננת. הבנתי שלכתוב זו דרך ולא המטרה. הכתיבה מאפשרת לי מה ששום דבר אחר לא. קשר בלתי אמצעי עם מה שנמצא שם בפנים ורוצה להאמר. המחברת הראשונה, החצי הראשון של הקורס, נעלמה, הלכה לאיבוד. הפכתי את הבית ולא מצאתי אותה. לא נורא. מצאתי את עצמי! ממשיכה לכתוב ולהסיר גבולות, בכתיבה ובחיים. תודה מיה.
מרדכי וחגית כהנא
2021-09-22
עברתי פה איתך ואיתכן מסע מדהים ומרתק, בנבכי הנפש, בעולם המילים, הסיפורים והכתיבה. לעתים הרגשתי בורה, חסרת ידע, שתיתי בצמא מה שלימדת ומה שהשמיעו חברותיי לקבוצה. יחד עם זאת הרגשתי שיש לי מטען וידע אחר ממקורות ההשראה שלי. בסופו של דבר המעין הוא אחד וממנו נוסעים הרבה יובלים של חכמה, בינה, מחשבה, שירה ומילים. נזירי זן יפנים, סופרים יהודים, משוררים ערבים, אמנים ואנשים פשוטים, הכל נובע מהנשמה שנתנה בכל אחד מבני האדם. "שמע ישראל אדוני אלוקינו ה' אחד". תודה מיה על הרחבת אופקים, על שיעורים מרתקים, על לימוד מהי הובלה והנחייה של קבוצה, שאפשרו את שיכלול הכתיבה שלי ונתנו לי כלים מעשיים לעבודתי. המסע לא הושלם.
נעה עפר ויסוצקי
2021-09-20
העברת אותי מנעד של רגשות: מכעס ותסכול דרך תחושת רוממות רוח, מעצבים לשמחה מתפרצת, ובעיקר נשאר לי בסוף רגש של הודיה עמוקה. את התודות כתבתי לך גם בברכה הפרטית. רוצה להוסיף: את היית המושא של הרבה מהמלאכות של "ימימה". דרכך למדתי המון על עצמי. על העובדה שאני חולת שליטה. על הנוקשות המסוימת מחד, וההכלה והרכות מאידך. על היצירתיות והמחשבה פורצת הגבולות. על כוחן של מילים, ובעיקר של כתיבה. ושוב – תודה.
ליאת צור
2021-09-16
מיה יקרה
הקורס איתך היה עבורי עונג צרוף מתחילתו ועד סופו.
נכון.... אני אוהבת טקסטים ונח לי באופן ביטוי של כתיבה.
אבל הדרך בה העברת את הקורס. בחירת הנושאים, הצגתם דרך טקסטים חכמים, מרגשים, משעשעים. החיבור לתיאוריה מעולם הפסיכואנליזה והקישור להכנסתם לקליניקה.
ובעיקר ההתנסות האישית בכתיבה.
כל אלה היו בשבילי הנאה שלמה וחיכיתי למפגש איתך.
מכיוון אחר עוררת בי השתאות והשראה רבה נוכח יכולתך בניהול קונפליקטים. היינו קבוצת סטודנטים לא פשוטה. עלו סוגיות נוטפות כעס ומרירות ואת ניהלת את זה באופן מרשים.
בתור בן האדם שאני ובטח כמישהי שלומדת להיות עכשיו מטפלת רגשית, עניין ניהול קונפליקטים באופן שיגשר לצד השני אפשרות לפיוס ושיתוף זה דבר שאני שואפת לדעת לעשותו היטב ואת הראית לי שזה אפשרי.
תודה על קורס נהדר שהלוואי שיהיה תלת שנתי....
תודה רבה רבה
Sharon Gat
2021-09-13
החיים בנויים ממסעות.
יש כאלו של מזוודות, דרכונים מטוסים וריח של ארץ אחרת...
ויש גם כאלה שמזמנים לך הרפתקאות של מפגש עם אנשים מיוחדים.
זה היה המסע שלי השנה, הקבוצה הזו. קבוצת נשים אמיצות וגיבורות שפתחו את ליבן וכתבו את עצמן ברגישות ובאהבה, נותנות למילים כוח ומשמעות.
מיה נתת את הטון. במקצועיות וברגישות לא הססת לגעת בכואב במצחיק ובנסתר, תוך חשיפה לטקסטים וקטעים מצולמים רלוונטים שסייעו להבין מושגים שנגענו בהם.
תודה על מסע שותפות כתיבה שבועי רווי דמעות וצחוק.
יש עוד כל כך הרבה נתיבים. בטח נפגש באחד מהם.
Yael Diur
2021-09-12
כל השבוע חיכיתי ליום שלישי.
במשך השנה של סדנת הכתיבה מסע הגיבורה, בכל יום שלישי בבוקר, התגלו לי מילה אחר מילה, סיפור אחר סיפור, נשמות יפות ורגישות. סיפורי ילדות והתבגרות, כוחות וחולשות, חיים ומוות, דרמות וחוויות יומיומיות.
נהנתי ממעגל נשים מכיל בו יכולנו להרשות לעצמנו להיות כמו שאנחנו, להיחשף, להיסחף, לבטא ולהתרגש.
מיה, הנחית את הסדנא ביד אמן, במקצועיות ובעדינות, יצרת מרחב מאפשר, מילאת אותנו השראה.
המון תודה.
Aleef Faranesh
2021-09-12
מיה, בחיינו ישנן תחנות. כל תחנה מראה לנו את הדרך החדשה שחשבנו עליה וחלמנו עליה. מיה, התחנה שכיוונה אותי לאפיק חדש, מיוחל ויפה. ללמוד אצל מיה פירושו להיפתח"
לעולמך הפנימי, להגיע אליו, לגעת האמת ללא מסכות. להיות תלמיד אצל מיה פירושו לחסוך שנות חיפוש, ולמצוא את המטמון החבוי בתוככי נפשך ומחשבותיך. לי זה מה שקרה. בפן האישי, השכלתי מאד, הכרתי אדם עשיר בידע, בחוכמה, באלטרואיזם ובידידות עמוקה מאד. למדתי ממיה ועודני תלמיד חרוץ
בפן המקצועי, מיה פתחה בפניי שער לעולם שתמיד חלמתי עליו, לקשר בין ספרות לפסיכולוגיה, להביע דרך הספרות רגשות, מחשבות ומשאלות. אחת ממשאלות נפשי התגשמו דרכך מיה, ולזה מיה תודות במשקל של הר.
בצמתים בכלל, ובצמתי החיים אנו צריכים את האדם הנכון שיכוון אותנו נכונה. וכשממשיכים ללכת בדרך שכיוון אותנו אליה נודה לאורך כל הדרך, הרי אלמלא הכוונתו היינו עוד מדשדשים בצומת.
ממיה למדתי ביבליותרפיה, אך גם, ובעיקר למדתי להיות אני כפי שתמיד רציתי. כל מפגש- שעור היה מסע גילוי, במסעו של הגיבור.
תודה רבה מיה, שנתת לי להאמין בגיבור שבי, ועל האושר והכבוד שנפלו בחלקי.
"גיבורה אמיתית את
אירה כהן
2021-09-12
לפני שנתיים הצטרפתי לקורס ביבליותראפיה עם מיה. הכלים שקיבלתי בקורס הם רחבים ועמוקים, גם לחיים וגם לעבודתי עם קבוצות נשים. מיה מנחה את הקורס בכישרון, בעניין, ומתוך מחוייבות אמיתית למקצוע הזה ולמה שהוא מביא איתו.
אחרי שכתבתי על ימיו הראשונים של התינוק, אני עוברת באופן ישיר לימיה הראשונה של האם, בכל תינוק היא חווה זאת מחדש ולעתים אחרת. משכב לידה הוא מושג שעבר מן העולם, אבל על פי "החוק" של פעם, אישה היתה צריכה לשכב במאוזן שישה שבועות וכל מי שמסביב עשה מה שצריך כדי לדאוג שהיא תשאר במצב הזה. אני מכירה מעט מאוד נשים שממש שכבו, במיוחד כשמדובר בילד השני ומעלה, אולם על כל אחת מאתנו להיות קשובה לגופה ולנפשה ולאפשר התאוששות עד כמה שניתן. בימינו, חופשת לידה היא זמן נדיר, בו אנחנו יכולות לנוח ללא רגשות אשם. טוב, "לנוח" זו לא ההגדרה המדויקת, אבל בהחלט לעזוב את התכנונים, את תיזוזי היומיום ואת יצוא התפוקה – בעבודה ובבית.
ועם זאת להיות בחופשת לידה, זו עבודה לא קלה. לא רק בגלל שצריך לטפל בתינוק, אלא כי המצב התודעתי הוא אחר. חופשת לידה דורשת את היכולת לעצור, ולא תמיד אנחנו מסוגלות. קוקטייל הורמונים מטורף הופך מצבים נסבלים לאירועים קיצוניים. לפעמים תחושת חוסר השליטה מנטרלת אותנו. תסכול נוסף הוא הפער בין מה שכל כך ציפינו לו, לבין מה שקורה בפועל. פתאום צף ועולה כאב נסתר מהילדות שלנו, מהאימהות שהיו לנו. אם התחושות תופסות נפח שמפריע לתפקודנו, חשוב להיעזר באופן מקצועי כדי להגיע לאיזון.
כמה עצות שאספתי ליצירת חופשת לידה נכונה, לך ולתינוק:
להפחית משימות ככל האפשר. זה לא הזמן לנקות את מגרות המקרר או לחלץ מהבוידעם את הציוד שאופסן שם במאה הקודמת. לא תאמינו, אבל אפשר לכבס את בגדי התינוק עם הבגדים של שאר בני הבית. אין צורך לעשות סטריליזציה לכל בקבוק. תינוקות חיו שנים בטבע בתנאים של תחנות רכבת בהודו. כך שגם אם לא נרתיח את הכפית בה הם אוכלים – יהיה בסדר. מציעים לנו היום מכשירים, אפליקציות וחידושים שיכולים לייצר עבודה להורים טריים באופן מטרטר. פשוט להגיד לא.
לבקש עזרה פיסית – מסבתות, חברות, שכנים ובייביסיטר. בקניות, בישולים, גיחות עם האוטו ותפעול הבית. עוד זוג ידיים יכול להפחית משמעותית את הקושי, וגם להעניק את התחושה שאנחנו לא לבד.
לנוח – פשוט להגיד, ואפילו הגיוני, אבל הביצוע לא להיט. כי ברגע שהוא נרדם ויש נו זמן לעצמנו, בא לנו לעשות כל מה שלא הספקנו, מהדברים הבסיסיים ביותר כמו לאכול ולהתקלח, ועד לכביסות, טלפונים וגיחה לאינטרנט (למשל – מה שאני עושה ברגעים אלה). בכל זאת חשוב לדעת למלא את המצברים ולפחות באחת ההירדמויות במהלך היום – להצטרף לתינוק בכרבול ולחרופ עמוקות. גם כשהוא לא ישן, אפשר לשחק איתו במיטה בשכיבה ולא להתרוצץ. לא להזמין אנשים שדורשים אירוח, רק כאלה שבאים לעשות כלים ולתלות כביסה.
לדחות את האירועים המשפחתיים סביב הלידה לתקופה מאוחרת יותר, ואם בכל זאת מסביב מתעקשים לקיים אירוע – שהמתעקשים ידאגו להכל – מההזמנות ועד צבע המפות. שהתינוק והוריו יגיעו כאורחים.
אחרי שלומדים את הזמנים של התינוק (הם משתנים כל הזמן, אבל בכל זאת ,למשל אם הוא מריץ באמצע היום 3-4 שעות שינה או שהוא מסתפק בשינות קצרות) ליצור סדר יומי או שבועי. לא משהו מחייב, אלא ריטואל מרגיע עבורו ועבורך. ברמה היומית – מקלחת, מנוחה, טיול בחוץ. ברמה השבועית – יום מפגש עם חברה, יום קניות, יום סבתא, יום בית, יום בטבע וכו'.
לקבל תמיכה חברית או מקצועית. אם יש לך חברה בחופשת לידה זה הכי כיף. אם לא, אפשר להצטרף למפגשי אימהות עם תינוקות, ויש כאלה המון היום – במרכזים אזוריים, מקומות פרטיים או בויצ"ו. יוגה של נשים עם תינוקות היא כיף גדול, הרצאות של נשות מקצוע מתחלפות או מעגלי מניקות (ליגת לה לצ'ה). אפשר להיתמך בחברות מנוסות יותר, באתרי אינטרנט, בקבוצות פייסבוק מהאזור, בארגוני נשים (אם לאם בקהילה). אפשר ללכת לטיפול – בגוף, בנפש, בשניהם.
ללמוד להיות לבד – אחרי הלידה מקבלים חיבוק רך ומחמם, אבל אז החיים ממשיכים. בן הזוג חוזר לעבודה, החברים פחות מתקשרים כדי לא להפריע, יש כאבים בגוף שלנו ואצל התינוק שמביאים לבכי שלו ושלנו. גם מי שיודעת להנות מלהיות לבד, חווה לעתים תסכול בשל האתגרים האובייקטיביים שבטיפול בתינוק. אף אחד לא הכין אותנו לזה, והנה אנחנו כאן ולבד. אפשר להפיק מהמצב הנאה צרופה – ללכת בטרנינג מצ'וקמק, לא להסתרק, לדבר בטלפון תוך גריסת שוקולד ועוד כל מיני דברים נחמדים שכיף לעשות ולא תמיד אנחנו מרשות לעצמנו. בכל מקרה מדובר בעידן חדש שדורש הסתגלות.
להאציל סמכויות – לתת לבני המשפחה להחזיק, לקלח, להרדים, לא רק בהתחלה, לא רק בן הזוג. למרות השבריריות של התינוק ואולי התחושה שלך שאת יודעת הכי טוב, כולם יכולים להנות מהטיפול בתינוק. מי שמטפל ירגיש משמעותי ויתחבר מהרגע הראשון, התינוק יוכל להיות רגוע גם בחיק אחרים שאינם את, ואת תוכלי להנות מרביצה פרקדנית במיוחד, לדקה או שתיים.
לפנק את עצמך – זה אולי הדבר החשוב מכל. אמא שלא מתדלקת את עצמה, לא יכולה להעניק באמת. לתדלק משמע להקשיב למה שאת צריכה. החל באוכל שאת אוהבת או בסרט טוב, וכלה בבכי משחרר. אחרי הלידה האחרונה הביאו לנו כיבוד לידה בסדר גודל שיכול היה להאביס גדוד גולני במשך חודש. חברות שאלו אותי "מה להביא לכם?", אמרתי להן "עזבו להביא, המקרר מלא, אני רוצה משהו בשבילי"! אז חברה באה אלי עם עוגה שאני אוהבת וירדנו עליה בחצר יחד, חברה אחרת עשתה לי מסאז'. זה מה שהייתי צריכה, ביקשתי – קיבלתי.
עוד כמה מילים על הפרידה מחופשת הלידה.
להיות עם תינוק כל הזמן, ויום אחרי לשים אותו אצל מטפלת 9 שעות ביום זה בעייתי. לוקח זמן, לו ולך, להתרגל למרחק, להתרגל לאדם אחר שמטפל בו. לכן רצוי ליצור מעבר הדרגתי. להתחיל משעה, להמשיך ליותר ולהתרחב עם הזמן ובגמישות. לבקש ממקום העבודה חזרה מותאמת ולגייס את בני המשפחה לעזרה בהתאקלמות.
לסיכום – חופשת לידה מלמדת אותנו הנשים לעצור, ואחרי שלומדים להנות מזה, אפשר להתמכר – ראו הוזהרתן.
אחרי שכתבתי על ימיו הראשונים של התינוק, אני עוברת באופן ישיר לימיה הראשונה של האם, בכל תינוק היא חווה זאת מחדש ולעתים אחרת.