ונסה ספרינגורה עוררה שערורייה בצרפת כאשר פרסמה את הצד שלה, בסיפור שעד כה התפרסם בידי הסופר גבריאל מצנף, שהיה בן 50 כשהכירו.

מצנף, פדופיל מוצהר, מה שלא מנע ממנו להיות איש רוח נערץ בארצו, לא זאת בלבד שפיתה את הנערה בת ה 14 אל מיטתו, הוא גם כתב על זה.

פרשיית האהבים שלהם, כולל תמונות שלה ומכתבים, התפרסמו כחלק מהאמנות שלו.

באופן מפוקח ומרוחק, מתארת ספינגורה איך הוא הפיל אותה ברשתו.

סיפורה מתחיל בהעדר דמות אב נוכחת ורצון תמים להיראות, ומסתיים בשתיקת כל המבוגרים שסביבה – מאמה (!) ועד אחרון אנשי רוח ואמנות צרפתיים,

שכיבו כל יוזמה לבקר את מעלליו הכוללים גם אונס קטינים ממדינות עולם שלישי.

האבסורד הוא שהכל היה מתועד – בספרים! ודוקא מי שהעיר אותה, היה גבר, בן גילה, שכנראה אהב אותה.

אך גם אז, היה לה קשה לפרק את הסיפור שהאמינה לו, לראות את הפנים האמיתיות של מי שאהבה.

ברגע שהיא התחילה להבין, התקפי החרדה לא איחרו לבוא, ואז גם נדודי השינה והפרסומים עליה בתוך ספריו שהרסו את חייה.

למרות שספרי נגורה היא בעלת הוצאה לאור, אישה בוגרת ששקמה את חייה, לקח לה שנים רבות להביא את עצמה להוציא את הספר.

וכך היא מסבירה את החלטתה לבסוף –

"כדי לאזור אומץ, נאחזתי בסופו של דבר בטיעונים הבאים: אם ברצוני להשקיט אחת ולתמיד את הזעם שמבעבע בי

ולתבוע לעצמי מחדש את הפרק הזה בחיי, הכתיבה היא בלי ספק התרופה הטובה ביותר.

לא מעט אנשים הציעו לי זאת במהלך השנים. אחרים, לעומתם, ניסו להניא אותי מכך, לטובתי.

הגבר שאני אוהבת הוא ששכנע אותי לבסוף. כי לכתוב, פירושו לשוב ולהיות נושא הסיפור שלי. סיפור שהופקע ממני לפני יותר מידי זמן". עמ 184