בלילה שלפני פגישתו הגורלית, הוא זימן בדמיונו מפגש עם הצ'יף של עם הטמבו

שנשלח לגדול בביתו לאחר מות אביו.

הוא היה אסיר בכלא שעומד להיפגש עם ראש הממשלה!

הוא דמיין את עצמו הולך בשביל בדרך לבית הצ'יף ומתיישב עם זקני השבט.

הצ'יף אמר לו בתוכו – שהשלב הראשון בפתרון סכסוכים, הוא בניית אמון

ולשם כך עליו להבין ממה ראש הממשלה, דה קלרק, פוחד ואז לפוגג את פחדו.

נלסון מנדלה פקח עיניים בשמחה – הוא הבין שראש הממשלה הלבן פוחד שאם האפרקנים יקבלו זכות בחירה, השלטון יהיה ביד השחורים, כי הם הרוב.

הוא פוחד שהלבנים הגזעניים יועמדו לדין על הפשעים החמורים שביצעו בשם הגזענות של מפלגת אפרטהייד וייכלאו.

יום למחרת, בפגישתם, אמר לו מנדלה, שאין לו עניין בנקם או בעונש, אלא בשותפות מלאה.

הוא סיפר לו על רעיון "ועדות האמת והפיוס", בהם ייפגשו פושעים וקורבנות, שחורים ולבנים, יקשיבו ויתוודו, יכירו באשמה ויתנצלו.

בתום שיחתם אמר דה קלרק למנדלה, שזמן יקר בוזבז. אם היו נפגשים לפני שנים, היה נחסך סבל רב.

מיד לאחר מכן, מנדלה הוביל את אפריקה לעתיד אחר: החוקים המפרידים הופסקו. 

מנדלה נבחר לראש ממשלת דרום אפריקה וקיבל פרס נובל לשלום.

*

אז איך משנים את הסיפור?

דמיון, יצירתיות ואולי גם ויתור על הסיפור הקודם…

אם הכתיבה היא כלי עבורך, אפשר לעשות בה שימוש אדיר, לנתב את עצמך לעתיד הנרקם במילים חדשות

משלך.

אהבתם? שתפו!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן