רחל, אלמנתו של רבי עקיבא, מספרת את סיפור חייו וחייה. כיצד הפך מבור לגדול בתורה ולמנהיג.
הסיפור הוא על גברים – דיונים בבתי המדרש, מאבקים בין בית הלל ובית שמאי, חרמות ונידויים בין חכמי התורה.
מלחמות, בגידות ועוינות בין קבוצות שונות בתוך היהודים –
הצדוקים והסיקריקים, האיסיים וממלכת יהודה, ויש גם את האויבים מבחוץ – הנצרות המתפשטת, רומא והקיסר.
מול הכוחות הגבריים המחוללים את הסיפור,
נראה שהנשים חלשות – הן עגונות או מסורבות גט, מגורשות מהבית כשהן לא מצייתות למצוות אביהן
ותלויות בהחלטות הדברים לגבי גורלן.
אך מתחת לפני השטח הו מתגלות כנביאות, מרגישות, מסמנות.
הן צופות את העתיד, רואות את הפרטים, לוקחות אחריות על מעשיהן, מוכנות לוותר ולסלוח.
בראשן רחל, המספרת, שהיא זו שזיהתה ראשונה שעקיבא, למרות שאינו יודע קרוא וכתוב בגיל ארבעים, יהיה חכם גדול.
כך מתחיל הספר:
"אני מסתגרת במערה כבר שלוש שנים, נשארתי בחיים כדי לכתוב את הספר הזה, בעוד חמישה שבועות אפקיד אותו בידיה הנאמנות של מרים, עד כה לא קראתי לה לבוא אלי, כשכרעה ללדת הסבתי ממנה את פני, לא יכולתי לראות את פניו".
רחל מביאה את הסיפור מנקודת המבט שלה, היש כוח גדול מזה?
זום אאוט נוסף, יביא ליוכי ברנדס המספרת, שמגלגלת בלשונה ובמילותיה היא
את חיי היהודים בתקופה שאחרי המרד הגדול,
את יום התקנת סדר הפסח הנוכחי,
ואת סיפור חייו ומותו של רבי עקיבא,
שמעתה נחרט בי באופן בו היא בחרה לספר אותו, יותר מכל ספר היסטוריה שאקרא בחיי.
תרגיל ביבליותרפי (טיפול בכתיבה ובסיפור):
איזה סיפור גברי את יודעת לספר מנקודת מבט נשית?
