אחרי כל המילים, בתחתיתו של עולם, אני מחפשת בסוף סיפור טוב. הסיפור הטוב של הספר טכנומיסטיקה של עידו הרטוגזון (מדף הוצאה לאור), הוא רגע של תפילה, לאחר חוויה של שהות בטבע, בחזרה לשורשים ולשבטיות, בחסות הריינבואו. פנייה לכיוון ירושלים, עם סידור ביד והודיה לאלוהים, לא כי צריך, אלא כי רוצים. התנועה שבאה מפנים, כמו טבע ראשון, להגיד תודה לחסד שמקיף בחיבור, רגע שאין בו ספק.
הספר מציף את העובדה שהתודעה שלנו שרויה תחת כישוף, שאנו מכנים אותו "המציאות", אך בעצם מדובר רק תפיסה אחת אפשרית, והיא יכולה להשתנות הודות למדיומים בהם אנחנו משתמשים – תקשורת המונים, צום, טלוויזיה, נשימה, ספרים, משחקי מחשב, או חומרים פסיכו אקטיביים. בשבילי היצירה היא מדיום שמחדש לי את תפיסת המציאות.
הספר טכנומיסטיקה מרים לטכנולוגיה. חוויתי דרכו תיקון ביחס אליה. טיפלתי בנערות ונערים שלא הצליחו להרים אלי מבט מהטלפון. כמרצה אני רואה איך משנה לשנה לסטודנטים, אנשים מבוגרים, קשה לעזוב את הרשת לשלוש שעות. אני מדברת עם הילדים שלי על נזקי ההתמכרות למכשירים וגם נאבקת בתוך עצמי. פיתחתי אנטי כלפי הטכנולוגיה.
ד"ר דני נווה, שהתראיין לפודקאסט שלי בנושא תודעה וסביבה ומסתובב בעולם עם טלפון טיפש, אמר שלא נוכל לחזור לאחור, מה שנותר לעשות הוא לרתום את הידע והטכנולוגיה לטובתנו. גם הספר טוען שהטכנולוגיה היא דרך להתפתח, במובן הכי רוחני שיש.
"אכלנו את פרי עץ הדעת ואנחנו נאכל אותו עד הסוף. רק אז נוכל לומר ברכת המזון או להביא – הבחירה בידינו", עמ 41.
זה האתגר של התקופה – האיזון והבחירה בין השתוללות הידע שבחוץ, ובין מה שקורה בתוכנו – ההוויה הפנימית שקוראת לנו להקשיב לה.
התפיסה של הרטוגזון לגבי האינטרנט, הפכה לי את הראש. הוא מציע שהרשת היא ידע נצבר שהעולם משתף, מוח תודעה גדול שהוא שיקוף טכנולוגי של לא מודע קיבוצי. "דומה שכל האנושות התגייסה למען מטרה זו. המדהים הוא שבזמן שנראה כאילו האנושות משקיעה את כוחותיה בענייני חולין, ואיש אינו עוסק עוד בפעילות משיחית, מגיע המשיח – בדיוק כמו בנבואה היהודית – בהיסח הדעת". עמ' 92
הסיפור שהבאתי בהתחלה, הוא חלק מהפרק על השיבה לטבע. אני זוכרת שגם אני חזרתי מחוויה כזו לתל אביב, שנראתה לי פתאום בלתי אפשרית. עברו כמה ימים ונטמעתי מחדש בעיר, אך בזכות האנשים מאותה מציאות מקבילה עמם אני בקשר, החוויה מקודדת בתוכי ומהלכת עלי קסם.
הניתוק מהטבע הוא שורש היחסים המנוכרים שלנו לעצמנו ולסביבה. הרטוגזון מציע שחברה טכנומיסטית היא כזו "המכירה בכך שייעודו של המין האנושי אינו לרצוח את צורות החיים שסביבו אלא לשרתן ולסייע בשגשוגן" (עמ 288).
בשבת, מדיום נוסף שמצוין בספר, אנחנו משתדלים כמשפחה לצרוך פחות. בלי טלוויזיה ומחשב. כששאלתי את האיש בשבת האחרונה למה אנחנו לא מוותרים גם על הטלפון, הוא אמר לי שהוא רוצה להיות זמין למקרה שאלוהים יתקשר.
תרגיל ביבליותרפי (טיפול בכתיבה ובסיפור) –
כתב.י על חוויה שהוציאה אותך מחוץ למציאות כפי שאת.ה תופס.ת אותה בדרך כלל.
