אנחנו יושבות במתחם היצירה של הלובי התחתון. נשים נכנסות ויוצאות, מהססות, האם להטיח את מה שעובר על ליבן על הדף, במילים, בצבעים. זו התלבטות לא קלה. השולחן מפתה, אנחנו – המטפלות באמנויות – מזמינות. הן באות ויושבות. בחלוף השעות והימים נראה שהסיפורים רק חיכו לשאלות, לסדקים שיאפשרו לפרוץ החוצה. חלקן חוזרות עליהם שוב ושוב, אחרות נזכרות בעוד פרטים ויש כאלה שהטראומה נחשפת אצלן בשכבות.

אנחנו כמה מטפלות שמחולקות למתחמי המלונות המפוזרים בים המלח לפי קהילות. אחרי הבלגן הפרוץ של ההתחלה יש רצון לשמור על רצף, לכן אנו משובצות בקהילה קבועה, מגיעות שלושה ימים בשבוע לאותו מתחם ומתחייבות לתקופה. יש מפגשי העשרה ואנחנו גם חולקות ומתייעצות לגבי אופיין השונה של הקהילות והצרכים, נורמות שנוצרות בתנועה והדרך הטובה להחזיק את המרחבים. למשל האם כדאי ליצור סדנאות לפי שעות או לאפשר למי שרוצה להשתתף באופן חופשי. אין תשובה נכונה, ההתרחשויות בפועל מלמדות אותנו כיצד לפעול וגם אחרי שקיבלנו החלטה המצב משתנה ואנחנו מסתגלות ומתאימות את עצמנו לשטח.

 

הטקסט פורסם בספר "יומן החלמה" בעריכת איילת רון באתר עברית

כבר בכניסה מכה הכאב, בקיר הלובי תמונות החטופים ולצידו תמונות ההרוגים, זהו קיר שהולך ומתמלא ומתחת לתמונות יש שולחן עם נרות נשמה. באזור זה הדליקו יחד את נרות חנוכה, חגגו לבת שמונים וחמש יום הולדת ועל לוח המודעות מתנוסס הלו"ז הקהילתי השבועי. קומת הלובי התחתון היא כמו ירידה אל מה שקורה מתחת לפני השטח, בנבכי הנפש. אזור הורים וילדים, מתנדבים שמציעים פעילות, חדרי טיפול ניידים, ביגודית, מדפי ספרים, ערמות משחקים, בית קפה מאולתר.

המתחם שלנו מכיל חומרי יצירה מגוונים. רקפת, שותפתי, מדריכה בהכנת יומן ויזואלי ואני מנחה סדנאות כתיבה – אותיות, משפטים, שירים. בסדנה על משאבים פנימיים אנו מחלצות כוחות נפש בהם השתמשנו באתגרים מן העבר וכותבות עליהם. הן נזכרות במי שהיו לפני השבר הזה. במפגש אחר אנו כותבות שירי הייקו, בחיבור לטבע וליופי של הרגע הזה, עבור רבות מהן הוא חמקמק עד נסתר. יש סדנה על עוגנים פנימיים ואחרת בה אנו נושאות תפילה אישית. אני פורשת קלפים טיפוליים, תרגילי כתיבה וטקסטים להשראה. עידית ברק, מֻחַמַּד חָאפֶז שִׁירָאז, חנה סנש, לאו דזה, אלטייב ע'נאים, לאה גולדברג, סַנְטוֹקַה, מצוּאוֹ בָּאשוֹ – כולם איתנו. שיריהם מרטיטים את הלב, מזכירים את התחנות של ההולכים בדרך.

רק נשים מגיעות למתחם היצירה, מה יהיה על הגברים? בארוחת הצהריים אני אוזרת אומץ וניגשת לשולחן של אבות צעירים, שואלת לשלומם, מזמינה אותם להגיע. הם מחייכים במבוכה. אחד מהם מופיע אחר הצהריים, הזמן בו מגיעים הילדים. הוא קשוב לבן שלו באופן נוגע ללב, מדבר איתו בכל כך הרבה סבלנות, אך לו – לא נשאר זמן ליצור בעצמו.

בבוקר אני יורדת לראות זריחה מעל הרי אדום, נושמת לבד רגע לפני שאכנס ליום האינטנסיבי, למפגשים הטעונים, לאוויר הדחוס של תוך המלון. בפעם הראשונה שנסעתי, כבישים נחסמו בגלל שיטפונות, אחר כך הייתה תאונה, הרגשתי כמו שאני מקבלת שלבים, מדרגות, בדרך לתהום שתיפער בקרוב, מסיפורי עקירה דרך אימה וצער ועד אובדן אכזרי.

מהטיילת הנטושה אני מתקשרת הביתה, הבת שלי שואלת, איך את אמא? וקילוח דמעות מסתנן לו בשקט. הימים עוברים בסערה ולא עצרתי לשאול. רק עכשיו אני בודקת ומסתבר שאני בוכה.

לאבל אין צורה וכאן הוא מתמוסס בתוך ריבוי האסונות. נראה שאף אחד לא עצר, כי האימה התפצלה.

גם מי שחווה אובדן מדרגה ראשונה, מחזיק חטוף או פצוע שיש לשמור בשבילו את אנרגיית החיים על גבוה. ואלה שמצאו את בני משפחתם שלמים, עדיין מחוסרי בית, חלקם נעים כצפים בחלל. על הקהילות לקבל החלטות, לבחור אפשרויות, להצביע איך ולאן ממשיכים. יש מי שההסתופפות תחת הקהילה מרגיעה אותם ויש את אלה שמרגישים מחנק במרחבים הציבוריים ורוצים לעזוב. יש כאלה שהצער מצמית אותם ויש מי שהדבקות בעשייה מצילה מההתמודדות עם תהומות הרגש.

הרבה פעילויות מוצעות ליושבי המלונות, חלקם מוצפים או שאינם מסוגלים להשתתף בהם. באחד הערבים מירי מסיקה מגיעה להופיע. זו לא הופעה רגילה, למעשה היא הגיעה מהבוקר והייתה בחזרות עם חברי הקהילה המוכשרים אותם הזמינה לשיר איתה שירים שבחרו. העולים לבמה מקדישים את שיריהם למתים ומהללים את זכרם. מייחלים לשובם של החטופים בדמעות, קרועים בין ייאוש לתקווה. יש רגעים שבא לי לכסות לכולם את האוזניים. כל משפט הוא טריגר. כל שיר מתפצל לנימה שלו מלפני התאריך בו פרצה המלחמה ולזו שאחריו.

בימים האחרונים עצב הפרידה מתחיל לתפוס מקום בלבי. פגשתי מטפלות מסורות שמאז השבעה באוקטובר חילקו את חייהן לשני עולמות מקבילים והתמסרו לעבודה עם משבר וטראומה בלב פתוח ובנפש אמיצה. נקשרתי לנשים שהגיעו שוב ושוב למתחם המיוחד וכבר נוצר חיבור רגשי עמוק איתן.

בסדנת הפרידה ממני אנחנו יוצאות ליצור בחוץ, יורדות לשפת ים המלח, נושמות, שוקטות, כותבות, מציירות. שלוש מהן עם דמעות בעיניים, האחת על עצם היצירה, השנייה על הזמן שחולף, השלישית אומרת מילות הודיה על הנוכחות שלנו המנחות עבורן שם. היא מונה את כל הקשיים – הנסיעות, לעזוב את המשפחה, להיות בתוך כאב גדול. זהו רגע חזק, לא בגלל המחמאות, אלא בשל היכולת שלה לצאת מעצמה ולראות אותי, את האחר, שלב מכונן במשנת ההתגברות על טראומה והבריאות הנפשית בכלל.

לספר הדיגיטלי והקולי באתר עברית

ביום האחרון אני מוצפת, מבינה שלמרות הזמן הקצר יחסית לתהליכים שאני מכירה – נקשרתי. ואולי לעזוב, זה כמו לשחרר את החבל שקושר אותי לאירוע מבפנים, לחוש באופן אישי את הטרגדיה הלאומית ולא לתת לה לעבור לידי. אני מזכירה לעצמי שייקח לנו שנים להשתקם מהאירוע ושגם בהמשך אוכל להשתלב בדרכים שונות.

מישהי מביאה לי עציץ רקפות עם ברכה נוגעת ללב, אחרות כותבות לי מילים טובות בוואטסאפ ושתי ילדות מוסרות לי בהתרגשות בובה שהכינו וציור על קנבס. מה שנשאר בליבי יותר מכל הוא הסיפורים, מגילות עלילות התקופה, ומשימתנו בטיפול וביצירה, היא שלא יהיו גנוזות, אלא שישפכו אור על סיפורי הגבורה האישיים והאינטימיים. בלי לדווח עליהם החוצה, לתקשורת או מול מצלמה, רק כדי שהסיפור הפנימי יעשה סדר בנפש, יתגבש על פרקיו ויהווה מצע שיחזיר אותם לבחור בחיים.

הטקסט פורסם בספר "יומן החלמה" בעריכת איילת רון – מגנטה.

זכיתי להציג בין 72 כותבות שנבחרו לפרסם באסופה שמתעדת את השבר וגם משרטטת אפשרות לגאולה,
בניהן אגי משעול, ליהי לפיד, שירי ארצי, ענת לב אדלר, סמדר שיר ועוד רבות וטובות
חושפות רגעים על הגוף והלב המתנפץ, על הזמן שאבד, על האֶֶבֶל, על אימהות, זוגיות, מיניות, בדידות, חטאים, טבע, אלוהים, ומתחברים לכדי פסיפס נשי מִלב המלחמה.
לרכישת הספר במבצע השקה – 29 ש"ח – באתר עברית
אהבתם? שתפו!

לשאלות, פרטים וקבלת מידע על כתיבה, יצירה, השראה -

דברו אלי

טיפול ביבליותרפי

סדנת כתיבה 

הזמנת הרצאה

הפודקאסט

רכישה מרוכזת של ספרים

 או לכל עניין מעניין אחר –

עדויות מגוגל

רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
דבורה ארקינד
תודה גדולה שמורה למיה שהניעה את התהליך המבורך הזה. במקצועיות, ברגישות ובתבונה הובילה אותנו באמצעות הסיפור אל המקומות המבקשים ריפוי בתוכנו וכך רכשנו כלי ל"כאן ועכשיו" וגם למחר ולמחרתיים: לראות בפרטי קורותינו פרקים בסיפור שאנחנו הגיבור שלו, להבין את מניעינו ולרפא את עצמנו.
ד"ר אליף פראנש
מיה, תחנה בחיים שכיוונה אותי לאפיק חדש, מיוחל ויפה. ללמוד אצל מיה פירושו להיפתח לעולמך הפנימי, להגיע אליו, לגעת האמת ללא מסכות. לחסוך שנות חיפוש, ולמצוא את המטמון החבוי בתוככי נפשך ומחשבותיך. ממיה למדתי להיות אני כפי שתמיד רציתי. כל מפגש- שעור היה מסע גילוי, במסעו של הגיבור. תודה רבה מיה, שנתת לי להאמין בגיבור שבי.
אירה בינימין
חוויתי במשך השנה צמיחה, פריחה בלתי פוסקת, הסיפורים שיצאו ממגירות החיים הפתיעו גם אותי. הצלחתי בזכות ההנחיה המדהימה ואישיותה המיוחדת של מיה שצרה מרחב שמוחזק היטב, פינה בטוחה לכולנו להביא את הסיפורים האינטימיים ולפעמים לא פשוטים, מיה הייתה שם ללא וויתורים וללא הנחות, ראתה אותנו אחת אחת, עם עומק ורגישות, באהבה ענקית.
אינאס חביב אללה
בזכות מיה כמורת דרך שהובילה אותי בשבילים האפלים במעמקי נפשי ורוחי פתחה בפני הזדמנות לפגוש את אינאס שלא הצלחתי קודם לפגוש מרוב הקליפות שהייתה עטופה בהן; זה היה חלון הזדמנויות שדרכו נפתחה עוד חלונות וחלונות שבחיי לא העזתי לפתוח קודם. מפגש אחרי מפגש. נבהלתי, בכיתי והתפרקתי, רעדתי, ירדתי, עליתי, צללתי ועפתי אל מעמקי נפשי.
ליליאן בשארה – מנסור
כל מפגש העברת בנדיבות, באהבה, בעומק, במקצועיות ובאווירה נוחה שמשכה אותי עוד יותר להיות פעילה בתוך המפגשים. העברת לי בצורה אישית איך להיות יותר קרובה לכתיבה מזוית אחרת ולהתפעל מההזדמנות החדשה שעמדה בפני. ברצוני להודות לך מעומק הלב בתקוה שנמשיך להיות בקשר ישיר, כמנחה בסדנאות שאני מעבירה לנשים ועם הספר החדש שהוצאתי.
קרן קידר
סדנת כתיבה עם מיה הוד רן הייתה בשבילי מתנת חיים. שיתפנו, התרגשנו ואפילו בכינו ביחד. הכתיבה עוררה בי המון רגשות, הוציאה ממני הרבה זיכרונות טובים ופחות , והעניקה לי דרכי התמודדות עם מצבים לא פשוטים בחיים. כן, פתאום הכרתי את עצמי יותר טוב מה שנשאר בי זה השינוי שעשיתי ולעיתים חשק עז לשבת ולכתוב משהו וזה ממש עובד. תודה מעומק ליבי למיה!
ענת בורכוב
מיה יקרה! זה הזמן להודות מקרב לב על הכל -הנושאים המעניינים שהבאת להתייחסות שהדליקו.. שחיברו לעצמי.. בכל מפגש זמן למכביר שאפשר לחשוב להרגיש..מרחב להעלות על הכתב.. המחוייבות לכתיבה שהיתה באויר הפתוח ההתייחסות העניינית, הרגישה והממצה שלך לכתיבה של כל אחד ואחת. תודה מקרב לב על ההשראה והחיבור לחיים וברכות יישר כוח.
ליאת צור
הקורס אתך היה עבורי עונג צרוף מתחילתו ועד סופו. הדרך בה העברת את הקורס. בחירת הנושאים, הצגתם דרך טקסטים חכמים, מרגשים, משעשעים. החיבור לתיאוריה מעולם הפסיכואנליזה והקישור להכנסתם לקליניקה. ובעיקר ההתנסות האישית בכתיבה. כל אלה היו בשבילי הנאה שלמה וחיכיתי למפגש איתך. תודה על קורס נהדר שהלוואי שיהיה תלת שנתי.
ענת מיטלמן
סיימתי את סדנת מסע הגיבורה אצל מיה, לקרוא לזה סדנא זו טעות. מדובר במסע ארוך לגלוי עוצמות אישיות, עוצמות בקבוצה - חברות וכל זה תוך כדי כתיבה . המסע היה מרתק הנושאים מפעימים, ודרך הגילוי היתה כמו להסיר כל פעם בד מגלימה עטויית צבעים. יצאתי מלאה כרימון בחויות חלקן מטלטלות אך כולן מלמדות ומעשירות. זו היתה חוויה שהתאפשרה הודות להנחייה מדויקת, מאפשרת של מיה, חוויה שלא תישכח. מומלץ ומשנה תפיסה.
שרון גת
החיים בנויים ממסעות. זה היה המסע שלי השנה, הקבוצה הזו. קבוצת נשים אמיצות וגיבורות שפתחו את ליבן וכתבו את עצמן ברגישות ובאהבה, נותנות למילים כוח ומשמעות. מיה נתת את הטון. במקצועיות וברגישות לא הססת לגעת בכואב במצחיק ובנסתר, תוך חשיפה לטקסטים וקטעים מצולמים רלוונטים שסייעו להבין מושגים שנגענו בהם. תודה על מסע שותפות כתיבה שבועי רווי דמעות וצחוק.
אורנה ברואייר
בזכות הסדנא הנפלאה של מיה, חזרתי לכתוב. כל נושא העלה מחשבות, זכרונות וקשת שלמה של רגשות, וגרם לי להביט עמוק אל תוך נפשי, לנסות להבין ובעיקר להביע את אשר מתחולל בקרבי. בכל מפגש, היא ניווטה בכישרון רב בין הקניית חופש מוחלט לכתיבה, לבין שמירה על מסגרת והדרכה בגישתה המקצועית והרגישה, מיה הוציאה אותנו למסע בדרך אל אוצר אמיתי. למעשה, היא עזרה לי למצוא את קולי, שחשבתי שאבד לי, ועל כך תודה מעומק לבי.
דוריס הרטנו
אני מסיימת את מסע הגיבורה שאני, ימי שלישי עם מיה. אני כל כך שמחה שהחלטתי לצאת למסע הזה. כל מפגש עבורי היה כתם צבע עז ושמח על דף לבן. כל פעם שהתיישבתי לכתוב - גדלתי. האתגר שהצבתי לעצמי הניב בי הרבה כוחות שלא ידעתי עליהם. אני מודה למזלי הטוב. המסע הראשון עם מיה היה לי כל כך מעשיר ומעצים אז יצאתי שוב . יום שלישי יצאתי לטיול שאין כמוהו בעולם . הטקסטים שכתבתי גרמו לי לאושר גדול של חווית יצירה. אני אסירת תודה לך מיה .
רחל דאויט
הגעתי לסדנא עם חששות ולבטים, שיתפתי את מיה והיא נתנה לי הרגשה שחוץ מהכתיבה שאקבל עוד הרבה. כמה היא צדקה. חיכיתי כל שבוע למפגש עם הבנות ולשמוע סיפורים, ובעיקר לכתוב לכתוב... אבלי הכי חשוב יצאתי חזקה, עם יכולת להוציא את המסע החיים שלי על הנייר, לשפוך את כל מה ששמרתי בקרקעית הלב. כמו עברתי טיפול לחיזוק הנפש.
מיכל בנדוב
מיה היא מטפלת, מנחה, מובילה מעולם אחר. למיה יש יכולות מיוחדות של הקשבה והבנה. מיה הראתה לנו איך הכתיבה מאפשרת הסתכלות אחרת על החיים, על המשפחות, על מערכות יחסים על קשיים, פחדים והתלבטויות. לאור היחס המקבל והמכיל של מיה הצלחנו לשתף את הסיפורים ואפילו האינטימיים ביותר בקבוצה ולקבל אמפטיה, חיזוק ואהבה מכל חברות הקבוצה. מיה תודה על שנה מופלאה.

בפייסבוק