מילותיו של הדובר, ד"ר אליף פראנש, בהשקת הספר מסע הגיבורה שאני

ספריית מכללת אורנים, 7 באפריל 2024

תנו לי להביע את התרגשותי על המעמד הרם הזה, לשאת דברים בהשקת ספרה של מיה, מעמד של כבוד ועל זה הערכתי, תודה.

במשך דבריי אתייחס לכמה נקודות שמשתקפות מן הספר, אשר מהוות ביחד מכלול עשיר שהספר מכיל.

אתחיל במה שנקרא המפתן של הספר, הסף, השער החיצוני, השער הפנימו וההקדמה, אני גם שמח שכולם רואים את השער.

הכותרת שהינה רכיב ראשי בשער החיצוני, בתעודת הזהות של הספר – חוצָה ים ומדבר

אפשר גם לקרוא את זה חוצֶה ים ומְדַבֵּר, שהספר גם מדבר.

כותרת שמתחילה בפועל יוצא פעיל, שקובע עובדת, לא משאלה, לא כוונה, אלא פעולה שמתרגמת את הכוונות והמשאלות.

חוצָה. אין לסגת לאחור, זוהי עובדה קיימת, פעולה מתמשכת שאינה נעצרת או נבלמת.

המומנטום בכותרת עולה מדרגה במילה השניה – ים. חוצה ים. איזו פעולה אדירה מתבצעת לה כאן, שמיד מביאה את הקורא לסיטואציה החרוטה בזיכרונו ובתודעתו, שמקורה סיפורו של משה שחוצה את הים. בטכניקה אדירה של אינטר טקסטואליות עם הסיפור התנ"כי, אך בהפתעה כפולה: מי שחוצה את הים זו היא ולא הוא, והיא ממשיכה לה בחציית המדבר, זאת ההפתעה השניה. הפעימה השלישית במומנטום האדיר של הכותרת, עצם קיומה של אינטר טקסטואליות גורם לפליאה, אנו מתפלאים שהיא חוצה את הים ולא הוא חוצה את הים. אך המחברת מבצעת עוד שינוי בדמות שחוצה את הים, בדמות נשית ולא זכרית, שמגבירה את הפליאה ואז מכניסה את המילה מדבר, כחלק מן הכותרת, בצמוד לים, שיוצר ניגוד חזק, אך ניגוד משלים. 

הים המסמל את החיים, הינו עומד מנגד למדבר, שמסמל שממה, אלא ששניהם מתחברים יחדיו לסמל משמעות של שלמות: מלא מול ריק, רועש מול שקט, רטוב מול יבש, סגור מול פתוח. ניגוד זה שמשקף גם שלמות, משקף עצמה אדירה, שהיא, יכולה בכוח שלה, לחצות את שניהם, על אף עצמתם. בכך מציבה מיה הוד רן את ההיא בהוויה של בעלת כוח עצום, שאין כוח שיכול להוות מעצור בשבילה, אין מכשול שיניא אותה מלחצות, כלומר מלהיות איך שהיא רוצה להיות.

כשהקורא או הקוראת עודו בסערה של הכותרת הראשית, באה הכותרת המשנית בכדי לחבר את כל החלקים ביחד, על מנת להמחיש את ההתהוות שעלתה בכותרת הראשית ולהטביע את המשמעות המיוחדת. היא אינה חוצה את הים והמדבר בפעולה חד פעמית, אינה עושה את זה באופן אקראי, אלא שמדובר במסע. לא סתם מסע, זהו מסע הגיבורה.

כשמתארים מסע עולה לנו ישירות לתודעה עניין הרצון, ההתמדה, הכוונה, היעד ועוד. כך שמדובר בפעולה ענפה, שמתחילה עוד לפני חציית הים. ואז, באקט של סגירת שתי הכותרות ביחד, מופיעה המילה – שאני. גוף ראשון נשי שמחליף את ההיא, הגוף השלישי שפגשנו אז, בתחילת הכותרת הראשונה. גוף ראשון, כך בתנועה אחרת מתנקז כל הכוח של חציית הים, חציית המדבר, של המסע, של הגיבורה, בגוף הראשון – אני. באני הנשי שמחוללת את הבלתי אפשרי, או שאת מה שנתפס עד כה כבלתי אפשרי.

כהמחשה לכל זה בא האיור הנועז של השער, שהאישה ניצבת במקום שנתפס עד כה אחרת לגמרי. כאן ניחנה האישה גם בכוח, גם בתעוזה, אך גם באופן מטאפורי, בנבואה. האישה מביאה איתה את הנבואה שהיא הולכת להגשים את מסעה. אני היא החזקה, בעלת הנבואה של חיי ואז רואים את האור שמשתקף באיור. הכבדתי עליכם בכותרת אני עובר לשלב הפנימי.

בשער הפנימי כותבת מיה כך – הי, את, כן את, מה הסיפור שלך?

הדיאלוג הזה מחביא בתוכו גם עצמה אך גם חולשה. שהמחברת באה להפריך בתודעתה של האישה. הי את, המחברת פונה לאישה, ואז האישה עונה בתדהמה – מי, אני? בקול שלא שומעים, קול שמהסס, קול נרתע, ואז עונה לה המחברת, כן את, בנימה של  – כן את יכולה, ואז מבקשת ממנה לכתוב את הסיפור שלה. כאן התחברו להם המסע, הגיבורה, הסיפור שלה, בקול הפליאה שהמחברת מניעה אותה לפעולה.

בעמוד 195 המחברת מתארת את הספר –

"סיפור יציאת מצרים עוסק באפשרות להשתנות, לצאת לחופשי, להיות אני. בני ישראל היוצאים ממצרים אינם יודעים מה מחכה להם. גם אנחנו איננו יודעים מה יקרה ְ כשנעזוב את המצרים הסוגרים עלינו ונבחר בשחרור. זוהי חוויה חדשה של עצמאות. כמה קשה להסיר את תודעת העבדות ולהתייצב מול אתגר החופש, להרחיב את האמונה באפשרויות שלרשותנו. משה הוא המנהיג אשר מוציא את העם, ואפשר לשאוב מדמותו השראה למנהיגות פנימית המחברת את הנשי והגברי, את הפחד והאומץ, את ההצלחות והכישלונות, את הספק והאמונה."

בתיאור זה ניתן להבחין ברעיון המבריק של האנשת המקורות ואם תרשה לי האקדמיה ללשון – הנששת המקורות, מלשון נשי. מיה "מנשישה" את המקורות, ברעיון יצירתי, מפליא ונועז. כך נקשר המסע ביסוד הערכי שהינו תחילתה של האישה, הגיבורה, שמצאה את עצמה קרובה מאי פעם להוויית ההתחלה.  למילים העצמתיות במקורות, ושהיא קרובה מאי פעם לאלוהים שקיים בתוך המילים, לאלוהים היוצר, הדוחף, הבורא. כך תוכל האני שבגיבורה לייצר, לברוא, את מסעה כגיבורה.

לצפייה בהשקה -

עוד בקטע שהקראתי אפשר להבחין באלמנט נוסף שכבר הזכרתי, כלומר הניגוד: פחד מול אומץ, הצלחות מול כישלונות, ספק מול אמונה. על שני צירים אלה, ממש כמו מסילת הרכבת, דוהרת לה הגיבורה במסעה. זהו מסע מאוזן, ללא הטיות. אזכיר שהקטע שהקראתי אמור להיות חלק מההקדמה, וזה נכון, אך באופן מפתיע ולא שיגרתי, המחברת בחרה להציב את ההקדמה בסוף הספר ובזה היא מביאה אמירה: הספר יש לו הקדמה, אך היא תופיע לאחר מסעה של כל גיבורה שתקרא את הספר. בכך כל קוראת של הספר מביאה איתה את מסעה שלה, הסיפור שלה, ואז תבוא ההקדמה כמעין אזכור למסע שהיה, שהתחיל, ולא כהכוונה או כהכתבה. המחברת לא רוצה להכתיב, אלא להזכיר. ההזזה של מיקום ההקדמה באה מתוך אובייקטיביות, אך באופן מאוד פרדוקסלי אובייקטיביות זו מעצימה דווקא את הסובייקטיביות של הספר, בכך שלכל קוראת יש קול שהיבעבע מתוך הטקסט, של עצמה.

כעת אתייחס למבנה הסיפור ואסגור. הספר מחולק לשערים, 13 במספר, מספר שלכשעצמו יביא את הקורא או הקוראת לתהייה לגביו, למה 13? למה לא יותר, למה לא פחות, מה הכוונה, מה זה מסמל? המסע בנוי משלבים, מתחנות. זהו מספר המסמל אינסוף, בנומרולוגיה הוא מסמל שחרור רגשות שליליים ומתח, אהבה עצמית, אי ויתור על חלומות, שחרור הרגלים. במקורות היהודיים זהו מספר המשקף רחמים, אהבה ובסיס לדרשה וזה מאוד מתחבר עם הספר (בנצרות 13 מתייחס למשהו רע, ויתכן שמיה מנסה להפריך את הרע שב 13, לי אישית זה התחבר).

השערים הם התעוררות, ילדות, סירוב, גוף, רצון, שמיטה, גבורה, ייאוש, עזרה, הטבע שלך, חמלה, פרידה ותפילה. בכל שער במסע יש ציטוט מהמקורות שמהווה בסיס לשאלות, תהיות ושבירת מוסכמות, שניבאה המחברת לגיבורה היוצאת למסע. כך למשל, אני מקריא מעמוד 96:

בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ. (שמות ו, יא)

לשוב אל בית ילדותך

לעמוד מול הורייך

, להודות על שעשו את הטוב ביותר שלהם

, ובזקיפות להגיד להם

מי את היום.

כלומר איזו גיבורה את היום. איך הטקסט ששאוב מהמקורות מביא את האישה, את הגיבורה, לכתוב את הטקסט שלה, שיהווה מקור להתחדשות שלה, להתהוות האני כפי שאני רוצה להיות.

בסוף דבריי אתייחס לסוף הספר, עמ' 192: שלמה כפי שאת. המחברת הופכת את ה –את למסע שלם מא' ועד ת', המשחק במילים, העומק שאפשר להשיג ממילים והצבת האישה כגיבורה, מעמידים אותנו בפני יצירה חדשה שמביאה איתה רוח חדשה ונועזת, ומוציאה אותנו אל המסע, מסע הגיבור של כל אחד מאתנו.

לסיכום זהו מסע מאלוהים קולקטיבי לאלוהים אישי, נשי. אלוהים שיוצא מגדר הדת אל רוחב החיים. מיה, תודה לך על היותך גיבורת המסע, תודה על הגיבורה שאת.

מברוק.

דוברת נוספת – בשם סטודנטיות קורס הביבליותרפיה, דינה בשן

מיה יקרה לנו מאוד

היום, חצי שנה מאז פרוץ המלחמה הנוראה והמפתיעה. כל כך קרוב למועד ובכל זאת מרחק של חצי שנה, יום ההשקה של ספרך, חוצה ים ומדבר – מסע הגיבורה שאני, ונדמה שאין מועד נכון ממנו כמו זה. לנו, תלמידותייך בקורס הביבליותרפיה בימי א' בבוקר, ומתארת לעצמי שלכל אד ואחת ששוהים במרחב למידה שאת יצרת, את משמעותית כמשה לעם. משית אותנו מן האסון הנורא לכמה שעות של שפיות ותקווה מידי שבוע. שעות של יחד אינטימי ומיוחד שמאפשרות לנו לעבד, לכתוב, לחלוק ולאוורר את גופנו ונפשנו. נשמה שכל שורה וכל קטע הכתוב בספר נכון לנו גם בעת זו:

מה את מרגישה עכשיו?

תני שם לשמחה ולמועקה, לאהבה ולתסכול.

זה יום כזה ששום דבר לא הולך בו, הניחי לדברים, מחר יום חדש

איך נראה השבר שלך?

כל שורה – מניעה.

בוכות יחד, צוחקות יחד, לומדות, שואלות, מתפללות. כל מילה בספר נופלת ומעוררת אדוות. אדוות של אחווה שנותנות תקווה לדרך חדשה, תודה רבה.

אהבתם? שתפו!
דילוג לתוכן