מה התגובה הכי מוזרה שקיבלתי לספר

כמה הרווחתי ואת מי פגשתי

האם גברים קונים ספר בלשון נקבה

ומה אמר ילד אחד אמר לאמא שלו בעיניים בורקות

כמה מילים על החוויה שלי מיריד חוצות היוצר בירושלים

היא עומדת מולי טרוטת עיניים, באה לנפוש ומוצאת את עצמה מול הספר שלי, מזילה דמעות על אובדן של בן זוגה, לפני שנתיים, ומאז רצה ממקום למקום ושום דבר לא ממלא את הריק או מספק נחמה. "אולי צריך סוף סוף להתעסק במה שקורה באמת", היא אומרת לי, "בלי לברוח לכל מיני מקומות". הספר שלי בחוצות היוצר תופס א.נשים במצב לא מוכן. רוב הדוכנים הם של אקססוקיז כאלה ואחרים, אמנות יפה וגם שימושית, אבל מי שמגיעה לדוכן הספרים, נפגשת לרגע עם עצמה, בלי שתכננה. אך מהרגע שהספר נפתח, לפעמים באופן אקראי – אין דרך חזרה. היא עומדת שם וגומעת עמוד אחרי עמוד, שמה יד על הלב, מראה לחברה, מחייכת, דומעת. ואני מרגישה את הכמיהה שלה להבקיע את ים סוף הפרטי שלה.

פעם ראשונה שאני לא אורחת אלא מארחת כאומנית עם דוכן ספרים בפסטיבל האומנות חוצות היוצר בירושלים. ההערכות לכך מצידי ענקית – מעיצוב הדוכן, דרך לינה ועד פינוי 12 ימים מהלוז.
ומנגד, אני רואה כמה החשיפה מביאה א.נשים לחשוב אחרת – התפעלות רבה מסיפור יציאת מצרים שהופך לקריעת ים סוף פנימית.

כמה הרווחת?

שואלים אותי הילדים, רוצים לדעת שהעלמותי מהבית מצדיקה את עצמה, שהמאמץ שווה. אני כבר מזמן לא מודדת כך את הכדאיות של מה שאני עושה. יש ערך גם להכרות עם קהל חדש, חשיפה לאלפי לבבות, תרגול התחושה כשאני עומדת זקופה עם מרכולתי – נפשי מול העולם, ומציעה התבוננות אמיצה על סיפור החיים. מי שנתפסת ומאפשרת לספר לכשף אותה, עומדת דקות ארוכות וקוראת, צוחקת, שמה יד על הלב, מראה לבעלה. אחר כך מגיעה ההתלבטות:
ספר ההשראה
מדריך הכתיבה
האם אני ראויה להוציא על עצמי כסף לענייני הרוח? לטובת כינון יחסי שלום בתוכי? אני בכלל יודעת מה זה? ובכל זאת מישהי פותחת בעמוד אקראי בספר "מסע הגיבורה שאני" וקורצת לחברה בגלל מה שיצא לה – התמודדות עם הבת שבדיוק עוברת משבר. או מישהי שבדיוק החלימה ממחלה ולא מפסיקה לדפדף במדריך הכתיבה, נפעמת, ואז סוגרת ופונה לדוכן התיקים שליד.

אני רואה את הפחד וגם את הכמיהה, במאבק פנימי. מאבק הרוח והחומר, האפשרות לריפוי לעומת הרפיון, הבחירה בעצמי לעומת הרעש של החוץ, ואני מזכירה לעצמי שהניצחון מתגלם גם על ידי תיק לעתים. בפעמים אחרות אני מסתכלת לה בעיניים עם הדילמה אם להגיד עוד מילה כדי לתת תוקף לקול בפנימי שמתגעגע ל"כן", או לשחרר ולדעת שברגע שהיא תהיה באוטו היא תצטער שלא פירגנה לעצמה. במקרים מסוימים לעצמן הן לא מצליחות, אבל לחברה, אמא, בת, מורה – הן רוכשות כמתנה.

גברים ומסעות

הקהל הירושלמי מפתיע אותי בזה – גם גברים רוכשים. לא רק עבור הנשים האימהות הבנות והאחיות, אלא לעצמם, מתוך חיבור לסיפור המקראי או לרעיון מסע הגיבור שמוכר להם ממקור אחר. כשהם שואלים אותי אם יש "מסע הגיבור שאני", אני אומרת שכמו שאני קוראת תמיד הנחיות בלשון זכר, גם הם יכולים ומי שמסוגל לטוויסט הזה – מוזמן למרחב מרפא. שימח אותי במיוחד גבר דתי שרוצה לכתוב ועשה את הצעד. העציב אותי גבר אחר שכשאיחלתי לו "קריאה מהנה" אמר שמהנה זה לא המילה, הוא קנה את הספר לאחותו שגוססת מסרטן. והיה גם ילד חמוד שמשך את אמא שלו בשמלה ואמר לה "יו, תראי אמא, זה משה בת!" על תמונת האישה עם לוחות הברית ממדריך הכתיבה, שגם לנשים לוקח רגע להסתגל אליה…

בהתחלה הייתי מנסה לקרוא את הקהל, למי הספר מתאים או לפי ההופעה שיש הערב, אבל כל הניחושים שלי מסתברים כמוטעים, הסטראוטיפים נשברו כשאת הספר והמדריך רוכשים מכל הסוגים והמינים – עדות מגוונות, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים ועוד חלוקות שאני עושה לעצמי בראש ומבינה שהספר חוצה את כל הזרמים והמחיצות בראשי. כי מי לא שואף לחצות ים סוף? מישהי שאומרת לי "אני רוצה, אבל לא יכולה", מבינה שיהיה לה קשה לפתוח עכשיו עניינים מול עצמה, ואני שואלת בלב – אז מתי? מתי יהיה הרגע הנכון לבחור בעצמך? למה או למי את מחכה?

אמנית במפגש עם קהל

פגשתי חברים מהעבר, חברות שבאו במיוחד וצ'יפרו אותי בקפה, בירות וחברה. הגיעו להגיד שלום נשים שהיו בסדנאות שלי, כמה שיש להן את הספר והמדריך וסיפרו לי באיזה אופן הוא מלווה אותן באתגרים שהן עוברות בימים אלה. עוקבות מהרשתות שמתרגשות להכיר פנים אל פנים, מישהי שסיפרה בהתפעמות שהרומן שלי "לשחות את הים" העניק לה תקווה בזמן טיפולי הכימו, ומישהי אחרת שמאזינה לפודקאסט, בכלל לא מהכיוון האקולוגי, אלא כדי לשמוע ראיונות עם יזמים מרתקים ולקבל השראה.

אני רואה את היחסים, עם בן הזוג, הבת, האמא, מי מעודדת להתבונן פנימה ומי מורידה אותה מזה, מי מתקפלת מול מה שהם אומרים ומי שבוחרת ודבר לא מזיז אותה. יש את מסורבי המתנות ויש את אלה ששמחות לקבל. מנעד רחב של תגובות, מימיקות, אני לומדת מזה כל כך הרבה על הקהל שלי, על מחסומים ומעצורים בדרך לעצמך.

אני רואה את התהליך שאני עוברת כאומנית, פעם כשלא היו קונים הייתי נעלבת ולוקחת אישית, היום הגישה שלי אחרת – אני מעניקה הזדמנות, אז אני אני מחייכת, יודעת שאני זורקת לתודעת המתעניינים הצעה להרחיב, אולי יום אחד היא תתפוס מקום, לגיטימציה, הסכמה להיכנס פנימה. זה הכל. אני לא מוכרת יופי  כמו הרבה מהדוכנים לידי, אלא קשר עמוק ואינטימי עם עצמך, זה לא בהכרח פשוט ובטח שלא מהנה כל הזמן, דרושה החלטה להשקיע בקשר הקרוב שנשכח מכורח הנסיבות במהלך המירוץ.

נוצר קשר מעניין עם אמנים ומוכרים לידי, מעבירים חוויות על מצב הרוח, הערות והארות מהמפגש הבלתי אמצעי עם קהל, מכירות, תסכולים וגם סתם החיים שבחוץ.

ויש את ירושלים, עיר שחוברה לה וזה, שלשוטט בה זה קצת חו"ל וקצת מה אני עושה כאן בכלל? בשבוע האחרון אני כמו מקומית בבית הקפה מתחת למקום בו אני מתארחת, שמחה לראות ירושלמים עם ספר ביד. עוברת כל יום בחומות העיר העתיקה, שואפת אוויר קריר, בט"ו באב היה לי ירח מלא מול הדוכן. ביריד אני רואה אנשים מחייכים, נופשים, זה מחדיר קצת נורמאליות לתקופה, מאפשר נשימה, בתוך מה שאנחנו חווים עכשיו, גם זה חשוב, להמשיך ללכת.

לרכישת הספר מסע הגיבורה שאני

לאתר יריד חוצות היוצר

אהבתם? שתפו!

לשאלות, פרטים וקבלת מידע על כתיבה, יצירה, השראה -

דברו אלי

טיפול ביבליותרפי

סדנת כתיבה 

הזמנת הרצאה

הפודקאסט

רכישה מרוכזת של ספרים

 או לכל עניין מעניין אחר –

עדויות מגוגל

רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
דבורה ארקינד
תודה גדולה שמורה למיה שהניעה את התהליך המבורך הזה. במקצועיות, ברגישות ובתבונה הובילה אותנו באמצעות הסיפור אל המקומות המבקשים ריפוי בתוכנו וכך רכשנו כלי ל"כאן ועכשיו" וגם למחר ולמחרתיים: לראות בפרטי קורותינו פרקים בסיפור שאנחנו הגיבור שלו, להבין את מניעינו ולרפא את עצמנו.
ד"ר אליף פראנש
מיה, תחנה בחיים שכיוונה אותי לאפיק חדש, מיוחל ויפה. ללמוד אצל מיה פירושו להיפתח לעולמך הפנימי, להגיע אליו, לגעת האמת ללא מסכות. לחסוך שנות חיפוש, ולמצוא את המטמון החבוי בתוככי נפשך ומחשבותיך. ממיה למדתי להיות אני כפי שתמיד רציתי. כל מפגש- שעור היה מסע גילוי, במסעו של הגיבור. תודה רבה מיה, שנתת לי להאמין בגיבור שבי.
אירה בינימין
חוויתי במשך השנה צמיחה, פריחה בלתי פוסקת, הסיפורים שיצאו ממגירות החיים הפתיעו גם אותי. הצלחתי בזכות ההנחיה המדהימה ואישיותה המיוחדת של מיה שצרה מרחב שמוחזק היטב, פינה בטוחה לכולנו להביא את הסיפורים האינטימיים ולפעמים לא פשוטים, מיה הייתה שם ללא וויתורים וללא הנחות, ראתה אותנו אחת אחת, עם עומק ורגישות, באהבה ענקית.
אינאס חביב אללה
בזכות מיה כמורת דרך שהובילה אותי בשבילים האפלים במעמקי נפשי ורוחי פתחה בפני הזדמנות לפגוש את אינאס שלא הצלחתי קודם לפגוש מרוב הקליפות שהייתה עטופה בהן; זה היה חלון הזדמנויות שדרכו נפתחה עוד חלונות וחלונות שבחיי לא העזתי לפתוח קודם. מפגש אחרי מפגש. נבהלתי, בכיתי והתפרקתי, רעדתי, ירדתי, עליתי, צללתי ועפתי אל מעמקי נפשי.
ליליאן בשארה – מנסור
כל מפגש העברת בנדיבות, באהבה, בעומק, במקצועיות ובאווירה נוחה שמשכה אותי עוד יותר להיות פעילה בתוך המפגשים. העברת לי בצורה אישית איך להיות יותר קרובה לכתיבה מזוית אחרת ולהתפעל מההזדמנות החדשה שעמדה בפני. ברצוני להודות לך מעומק הלב בתקוה שנמשיך להיות בקשר ישיר, כמנחה בסדנאות שאני מעבירה לנשים ועם הספר החדש שהוצאתי.
קרן קידר
סדנת כתיבה עם מיה הוד רן הייתה בשבילי מתנת חיים. שיתפנו, התרגשנו ואפילו בכינו ביחד. הכתיבה עוררה בי המון רגשות, הוציאה ממני הרבה זיכרונות טובים ופחות , והעניקה לי דרכי התמודדות עם מצבים לא פשוטים בחיים. כן, פתאום הכרתי את עצמי יותר טוב מה שנשאר בי זה השינוי שעשיתי ולעיתים חשק עז לשבת ולכתוב משהו וזה ממש עובד. תודה מעומק ליבי למיה!
ענת בורכוב
מיה יקרה! זה הזמן להודות מקרב לב על הכל -הנושאים המעניינים שהבאת להתייחסות שהדליקו.. שחיברו לעצמי.. בכל מפגש זמן למכביר שאפשר לחשוב להרגיש..מרחב להעלות על הכתב.. המחוייבות לכתיבה שהיתה באויר הפתוח ההתייחסות העניינית, הרגישה והממצה שלך לכתיבה של כל אחד ואחת. תודה מקרב לב על ההשראה והחיבור לחיים וברכות יישר כוח.
ליאת צור
הקורס אתך היה עבורי עונג צרוף מתחילתו ועד סופו. הדרך בה העברת את הקורס. בחירת הנושאים, הצגתם דרך טקסטים חכמים, מרגשים, משעשעים. החיבור לתיאוריה מעולם הפסיכואנליזה והקישור להכנסתם לקליניקה. ובעיקר ההתנסות האישית בכתיבה. כל אלה היו בשבילי הנאה שלמה וחיכיתי למפגש איתך. תודה על קורס נהדר שהלוואי שיהיה תלת שנתי.
ענת מיטלמן
סיימתי את סדנת מסע הגיבורה אצל מיה, לקרוא לזה סדנא זו טעות. מדובר במסע ארוך לגלוי עוצמות אישיות, עוצמות בקבוצה - חברות וכל זה תוך כדי כתיבה . המסע היה מרתק הנושאים מפעימים, ודרך הגילוי היתה כמו להסיר כל פעם בד מגלימה עטויית צבעים. יצאתי מלאה כרימון בחויות חלקן מטלטלות אך כולן מלמדות ומעשירות. זו היתה חוויה שהתאפשרה הודות להנחייה מדויקת, מאפשרת של מיה, חוויה שלא תישכח. מומלץ ומשנה תפיסה.
שרון גת
החיים בנויים ממסעות. זה היה המסע שלי השנה, הקבוצה הזו. קבוצת נשים אמיצות וגיבורות שפתחו את ליבן וכתבו את עצמן ברגישות ובאהבה, נותנות למילים כוח ומשמעות. מיה נתת את הטון. במקצועיות וברגישות לא הססת לגעת בכואב במצחיק ובנסתר, תוך חשיפה לטקסטים וקטעים מצולמים רלוונטים שסייעו להבין מושגים שנגענו בהם. תודה על מסע שותפות כתיבה שבועי רווי דמעות וצחוק.
אורנה ברואייר
בזכות הסדנא הנפלאה של מיה, חזרתי לכתוב. כל נושא העלה מחשבות, זכרונות וקשת שלמה של רגשות, וגרם לי להביט עמוק אל תוך נפשי, לנסות להבין ובעיקר להביע את אשר מתחולל בקרבי. בכל מפגש, היא ניווטה בכישרון רב בין הקניית חופש מוחלט לכתיבה, לבין שמירה על מסגרת והדרכה בגישתה המקצועית והרגישה, מיה הוציאה אותנו למסע בדרך אל אוצר אמיתי. למעשה, היא עזרה לי למצוא את קולי, שחשבתי שאבד לי, ועל כך תודה מעומק לבי.
דוריס הרטנו
אני מסיימת את מסע הגיבורה שאני, ימי שלישי עם מיה. אני כל כך שמחה שהחלטתי לצאת למסע הזה. כל מפגש עבורי היה כתם צבע עז ושמח על דף לבן. כל פעם שהתיישבתי לכתוב - גדלתי. האתגר שהצבתי לעצמי הניב בי הרבה כוחות שלא ידעתי עליהם. אני מודה למזלי הטוב. המסע הראשון עם מיה היה לי כל כך מעשיר ומעצים אז יצאתי שוב . יום שלישי יצאתי לטיול שאין כמוהו בעולם . הטקסטים שכתבתי גרמו לי לאושר גדול של חווית יצירה. אני אסירת תודה לך מיה .
רחל דאויט
הגעתי לסדנא עם חששות ולבטים, שיתפתי את מיה והיא נתנה לי הרגשה שחוץ מהכתיבה שאקבל עוד הרבה. כמה היא צדקה. חיכיתי כל שבוע למפגש עם הבנות ולשמוע סיפורים, ובעיקר לכתוב לכתוב... אבלי הכי חשוב יצאתי חזקה, עם יכולת להוציא את המסע החיים שלי על הנייר, לשפוך את כל מה ששמרתי בקרקעית הלב. כמו עברתי טיפול לחיזוק הנפש.
מיכל בנדוב
מיה היא מטפלת, מנחה, מובילה מעולם אחר. למיה יש יכולות מיוחדות של הקשבה והבנה. מיה הראתה לנו איך הכתיבה מאפשרת הסתכלות אחרת על החיים, על המשפחות, על מערכות יחסים על קשיים, פחדים והתלבטויות. לאור היחס המקבל והמכיל של מיה הצלחנו לשתף את הסיפורים ואפילו האינטימיים ביותר בקבוצה ולקבל אמפטיה, חיזוק ואהבה מכל חברות הקבוצה. מיה תודה על שנה מופלאה.

בפייסבוק