אז מה הלו"ז? התקופה מאתגרת ולא נגמרת,
איך מוצאים את האיזון בין מעורבות לאיבוד כוחות?
כיצד יוצרים הלך רוח שמטפח חיוניות ולא נסחף למערבולות שמושכות למטה?
מהיכן שואבים תעצומות נפש לצליחת המדבריות והימים שעוד ממתינים לנו?
מתוך שיחות עם מטופלים, סטודנטים וקבוצות,
בכללם נפגעי חרדה, פצועי מלחמה בגוף ובנפש, נשות מילואימניקים ומתמודדים עם דיכאון,
אני מרגישה את הפחד, אי האמון והעייפות,
אז נעצרתי לכתוב ולמפות את מה שמחזיק אותי כרגע
אולי המילים האלה רלוונטיות לעוד אנשים שרוצים להיאסף ולהירגע.
בסוף כתבתי גם את הסוד שלי.
- בוקר תרגול – טקס שמעניק כוחות, רגע לפני שהיום מתחיל ומערבב. יש אנשים שעושים מדיטציה, אחרים רצים, אני – כותבת. יושבת בין רבע שעה לשעה (תלוי מתי משכימה) ורושמת לעצמי בכתב יד (שאר היום יעבור על המחשב) הרהורים, חלומות או מחשבות על מה שאני עוברת.
- עבודה / עיסוק – זמן הוא המשאב הכי יקר שיש לנו בעולם הזה, רצוי שבמרביתו נשתמש באופן פורה, מבחירה. שנעשה מה שאנחנו אוהבים, או שלפחות נחתור לשם. לאורך הדרך היו לי הרבה עיסוקים, כל אחד מהם העשיר אותי, בסוף ויתרתי על חלק ונשארתי עם מה שהיה לי נכון ומדויק יותר.
- משתדלת לעשות גם את מה שפחות אוהבת, בלי להתלונן. אצלי זה העיסוק בכל מיני עניינים טכניים שקשורים לעסק, וגם לבית – בישולים, סדר, ניקיון – כל מה שצריך, מנסה להעביר בלי להתעצבן (לא תמיד הולך).
- יצירה – יומיים בשבוע אני כותבת. כתב יד, קורס דיגיטלי, קלפים, תרגום ספר שלי. אני לא מאפשרת לשום דבר לשתות לי את ימי החלימה היקרים האלה, מלבד אירועים מיוחדים, כמו תקופת השקה של ספר, אז אני עוצרת כדי לפנות זמן לקידום היצירה שלי.
- לימודים – ניזונה מטקסטים, רעיונות, חכמה של אחרים, תוכן שימלא אותי, כשמישהו אחר מחזיק את המושכות. הכל מעניין אותי, כל שנה אני בוחרת תחום אחר להתעשר בו.
- טיפול שלי – מקום בו אני מניחה, מתייעצת, חוקרת, מרגישה, מבינה, מסדרת את עולמי. לקבל עזרה כדי לשאת את החיים הופך אותי לאדם, אמא, מטפלת, סופרת – טובה יותר.
- אחת על אחד – פעם בחודש בילוי עם כל אחד מבני המשפחה – סרט, הופעה, ארוחה, בוחרים יחד.
- לזוז, בגוף – רוקדת, שוחה, הולכת, פילאטיס, יוגה – כל תקופה ומה שמתחשק. מבינה שאני זקוקה בעניין זה למסגרת ולכן בוחרת ונרשמת.
- תזונה – בוחרת את המזון שלי, משתדלת לאכול בתשומת לב.
- קפה עם חברה – אחת לשבוע (לפחות) – כדי להיות יחד.
- כל יום – טלפון להורים, או לכל אדם עם קשר משמעותי ומיטיב, האכפתיות ההדדית היא תחושה נעימה.
- צורכת פעם בשבוע אמנות – הופעה, סרט, תערוכה, משהו – כדי לפרוץ את גבולות המציאות.
- יציאה לטבע – עושה את זה פחות משהייתי רוצה, וגם יודעת שאם לא אקבע בלו"ז זה לא יקרה. לכן נועצת ביומן זמנים שכאלה – ים, מדבר, יער.
- תשומת לב למצב החברתי, לחטופים – יציאה לרחובות, תפילה, כתיבה. בכל צעד לבדוק את הכוונה שלי והכוחות שברשותי.
- בלילה קוראת ספר עד שנעצמות העיניים. משתדלת שעתיים לפני השינה לא לאכול ולא להיות בפלאפון.
- מנוחה – שבת. משישי בצהריים מפילה את המקלדת. לא כותבת, לא מתכננת, לא ברשת. יממה של עצירה.
_
חשוב להבהיר – אני משתדלת, מכוונת לאמץ את צורת החיים הזו, כמובן שזה לא תמיד מצליח, ואז, אני לא כועסת ורודה בעצמי, אלא מבינה שעכשיו זה ככה. ומחר – יום חדש.
אז מה הסוד? מה שאני משאירה בחוץ, מה אני לא:
- לא רואה טלוויזיה – לא רואה סרטונים שמצלקים את הלב, קוראת פעם ביום חדשות כדי להתעדכן, אני לא צריכה לצפות בחדשות. זה לא הופך אותי ליותר מעורבת. אני פוגשת את הצער על כל גווניו בקליניקה ובקבוצות, אני בעניינים. לא מעניין אותי מה כל מיני אנשים חושבים על המצב וכיצד הם מפרשים את המציאות, אני יודעת מה אני חושבת על מה שקורה וזה מספיק. אני גם לא מעוניינת להסתמם מתכני ריאליטי, החיים שלי הם תוכנית מספיק דרמטית, אני נשארת בהם. אני לא צופה בתכנים אלימים, כן רואה סדרות, בעיקר דרמה, בעיקר ישראלית – כי אני רוצה לדעת מה קורה כאן מכל מיני זוויות.
- לא מקשיבה לרואיי שחורות, ההבדל בין פאסימיות ואופטימיות הוא רק עניין של אמונה, בחיי הפרטיים אני בוחרת אילו תכנים ימלאו אותי. אני מאמינה בשלום, יודת שהוא קרוב ושבכוח מחשבותיי ואמונתי לסייע בהבאתו.
- לא שוהה ברשתות, לא משוטטת בחיפוש אינסופי, אלא בוחרת את התכנים אחריהם אני עוקבת. אני משתמשת ברשתות לעסק שלי, אבל לא טועה לחשוב שהן החיים. את הפרסום בהן הוצאתי למיקור חוץ והשתחררתי.
- לא משתפת פעולה עם כל מה שרוצה לגזול לי את הזמן – דיונים ארוכים בקבוצת ווטסאפ, פרסומות, פיתויים לדברים לקנות ולעשות. רוב מה שאני מחפשת נמצא קרוב ובהישג יד – עולמי הפנימי, אמנות, אנשים, מילים.
_
אני שומרת על עצמי כדי שיהיה לי מה להעניק, זוכרת שלתת באמת זה כשאני מלאה ובחדווה, ולא מותשת וכבויה.
עבודת הריפוי של שברי התקופה עוד לפנינו, עלינו לשמור על האנרגיה במובן של ריצה למרחקים ארוכים.
מותר לשמוח, ללא רגשות אשם, כשאנחנו חשים בטוב אנו מקרינים זאת גם על הסביבה ומרימים לחיים הממשיכים.
תחזוקת הנפש היא העיקר, כל השאר קורה מעצמו, ואז יש כוחות לפעול, לשנות, להגות,
בלי להיסחף אחר זרמים שונים בחוסר שליטה, אלא מתוך מחשבה עצמאית, יצירה והובלת הדרך.
