תהליכי החלמה – מלאכת איחוי השבר

החטופים החיים חזרו. זה טוב, טוב מאוד. אבל שלא נטעה, אנחנו בפתחו של תהליך החלמה ארוך ומורכב. המלחמה יצרה שבר עמוק באמון, פתחה שערים רחבים לכאב, יצרה התמודדויות חדשות עם צער שלא הכרנו. כמו שבתחילת טיפול לפעמים יש החמרה בתסמינים, כמו שדווקא כשהזוגיות מתייצבת עולים השדים מהמרתף – כך גם עכשיו, אחרי שהסדר הושב על קנו, מהמקום הבטוח והנכון הזה – יתעוררו הפצעים.

מי שמכירה כאב יודעת כמה היא ניסתה לברוח ממנו. היא גם יודעת שזה בלתי אפשרי. רצינו לדלג עליו, ניסינו להתעלם ממנו, אך הבנו לבסוף שאי אפשר. כי הנפש שולחת דרך הגוף אותות מצוקה – מחלות, התקפי חרדה, קשיים בשינה, בריכוז, בעבודה, שמפריעים לסדר יומנו, לשגרה, לתפקוד.

לתהליך ההחלמה דרושות שלוש איכויות:

1 סבלנות.

כמה זמן לוקח טיפול? שואלת אותי מישהי שרוצה להגיע לקליניקה. זה כמו לשאול כמה עולה אוטו. אין מספר שאפשר לנקוב, הרי זה תלוי בסוג, בשנתון, בקילומטראז', בהיסטוריה שלו. יש אנשים שפונים לטיפול כדי להתגבר על עניין נקודתי, יש כאלה שנמצאים אצלי בטיפול כמה שנים, ויש גם את אלה שמגיעים בגלל משהו נקודתי ובעקבותיו נחשף סיפור עמוק יותר והם מחליטים להישאר. תהליך החלמה הוא לא הבזק. מקלפים שכבה, מבינים משהו חדש ושוב. ושוב. מסביב אנחנו כל הזמן שומעים "יאללה" – "ילדים קדימה לישון"!, "נו תצאי מזה!", "חייבים להמשיך הלאה". תהליכי נפש לא עובדים ככה בלהזדרז, לתקתק, לרוץ.

לדוגמא – לפני כחודש, בעקבות מצבו של אבי, ביטלתי אירוע שדרש ממני להתחייב להיות לכמה ימים רחוק מהבית, זה היה מאכזב כי השקעתי רבות בהפקתו. הפסקתי את העבודה עליו, החזרתי כספים, עמדתי מול אכזבתן של המשתתפות שנרשמו. באותו זמן גם לא קיבלתי אנשים חדשים לקליניקה, הרגשתי שאני לא פנויה להכרות עם מטופלים חדשים, שלב בטיפול שהוא תמיד דרוך יותר. יש מצבים בחיים שדורשים עצירה ובדיקה – מה אני יכולה, ובעיקר מה לא. חישבתי מסלול מחדש, החלטתי שאני לא ממהרת, מעניקה כבוד לזמן החסד הזה עם הוריי ושומטת את מה שמתבקש.

2 אמת

אדם מגיע לטיפול עם פחד, זו החלטה שלעתים מתקבלת אחרי הרבה זמן של סבל, תקיעות, מבוי סתום. פתאום עולים תכנים על פני השטח. מה שהיה קבור מעז להבקיע. הכאב עולה והאדם מרגיש כאילו הוא עומד להציף, להטביע, זהו רגע מבהיל. אפשרות אחת היא לברוח – לשוב ולקבור את הכאב תחת התנהגויות הרסניות, עצבנות, דכדוך. אפשרות שניה היא להבין אחת ולתמיד מה מנהל אותי מתחת לפני השטח.

לדוגמא – הרגשות שלי. הרגשות שעוברים בי מהדהדים קולות מן העבר, פגיעות, שערים למחוזות הלב המרתקים. אבל האם תמיד הרגש דובר אמת? אני רוצה לסמוך עליהם מצד אחד ולהתבונן בהם מצד שני. למשל עכשיו כשנפגעתי, מישהו עשה משהו לא בסדר, או שאני מורגלת בעלבון בתחום כזה או אחר? כשאני במצוקה אני יודעת לבקש עזרה, או באה בטענות ומאשימה? כשאני שמה לב שהתמכרתי להתבוססות ברגש מסוים, האם אני באמת מעוניינת לשנות כיוון על מנת לצאת מהלופ?

הרגש הוא שליח – לפעמים נושא אמת ולעתים רק את צלליה. אני קשובה לרגשות שלי אך לא מפקידה בידיהן את ההגה. האמת מתגלה בצורת לקיחת מרחק לרגע, ראיית הסיפור מזוויות שונות, המבט מתרחב ונשימה נכנסת.

3 התמדה

מצבי רוח, פיתויים, אילוצים, כל אלה מסיתים אותנו מהדרך. על כל אחד ואחת למצוא את מה שמחזיר אותם למסלול. הבעיות שלנו לא נפתרות בהקשה על כפתור, למעשה אנחנו נחוג סביבן עד שנבחר לעזוב את התחליפים שמציעים לנו למיסוך הכאב – קניות, טלוויזיה, תרופות – ונביט לפחדים בלבן של העיניים. כך, באופן ספירלי, נחשוף את המקור ונעבוד עם החומרים המורכבים שהוא מציע.

לדוגמא – כתיבה. כאשר אני מסמנת במילים את מה שעובר עלי, מעניקה לעבר שלי מסגרת בצורת סיפורים, מנסחת את התפילות שלי – אני מסדרת לעצמי את ההווה, נותנת תוקף לאירועים מחוללים מן העבר, וזורקת עוגן למקום אליו אני רוצה להגיע. ביבליותרפיה היא עבודת נפש באמצעות כתיבה וסיפור. במפגש הטיפולי אני משתמשת בהתנסויות כתיבה שנכתבות בזמן הטיפול, בתרגילים לבית, בטקסטים מספרות, שירה, מסורות חכמה ולעתים צלילה לתוך סיפור או אגדה. הניסוח של משברי הדרך במסגרת המילים – מעניק מקום לרגעי חיים שדילגנו מעליהם ונשארו צרובים בנפשנו.

*

בטיפול שלושת האיכויות – סבלנות, אמת, התמדה – באות לידי ביטוי: המפגש השבועי יוצר התמדה. האמת נחשפת בנוכחות עיניים חומלות. המפגש מעניק מקום לכל מה שעולה באופן מלא, בהתאמה לקצב האישי שנפרש לאורך הדרך, מתוך אמון.

קינצוגי היא אמנות יפנית עתיקה, העוסקת באיחוי שברים בכלי חרס בעזרת אבקת זהב. לא מסתירים את השבר – מדגישים אותו. המקום הפצוע הופך למוקד של יופי, עדות למסע שעבר הכלי. כך גם בנפש: כשאנחנו מרשים לעצמנו לראות את הסדקים, אנחנו יוצרים שלמות אחרת, כזו שאינה מבטלת את השבר אלא יוצרת כלי חדש ושונה.

רק כשנסכים להביט בשבר נוכל להתחיל לאחות אותו. רק כשנעז להתבונן בפצעים נוכל לרפא אותם. תהליך ההחלמה הוא הזמנה – לבחור בכל פעם מחדש בטוב, לסלוח לעצמנו על טעויות, לחדש בריתות מיטיבות, לעשות שלום עם הסיפור שלנו, עם מסע הגיבור.ה הייחודי. כשאנו מתמסרים לתהליך – הזהב זורם אט־אט בין הסדקים, מאיר את המקומות הפגועים באור רך, ומזכיר: גם השבר הוא חלק מהשלם.