געגוע
חברות את שני הכרתי בהודו, נפגשנו בלה דק. טיילנו יחד חודש, במהלכו, חוץ מהזמן שישנו, דיברנו את עצמנו לדעת. תוך
גריד-מאמרים
למה אני כותבת?
יום הכתיבה שהנחתי אתמול, הזכיר לי כמה מדויק לי ללוות אנשים, לקחת אותם להרפתקאות מתובלות במילים, להיות איתם לרגע
מה זאת אהבה
פרק ראשון– האחר מעשה כשהיה כך היה: נסענו להופעה בבריכת השולטן. עוד אנו ממתינים לברי סחרוף שיואיל בטובו להגיע כבר,
לא לבעלי לב חלש-מימון המונים
אפשר להכתיר את החודש שלי בקמפיין מימון ההמונים, כבין הסוערים בחיי, אם לא ה. עברתי אי אילו אירועים שהוציאו אותי
מצעד ספרי הנשים שלי
לכבוד יום האישה, אספתי עשרה ספרי נשים, שהראו לי דרך, שהמטירו עלי השראה, שפירקו אותי לחתיכות, וחיברו אותי בחזרה. שהזכירו
אמנות בשירות האוטיזם
כמה קשה לתאר חווית חריגות וליצור אמפטיה. כמה מפחיד לקרב את השוליים, ולקלף את הלב מהאדישות. כמה מורכב להנגיש יום
מצ’עמם לי-על ילדים ושעמום
אנקדוטה מזמן אחר יש לי חברה מאוד טובה מהצבא, שהבונדינג שלנו נקשר סביב אירוע די מוטרף. היינו יחד כקצינות חינוך
חדר משלי, או על הכתיבה
מלצרות לא היתה עבורי ברירת מחדל של בין לבין עבודות, אלא עיסוק שאהבתי – לשהות שעות באוויר הפתוח, לעשות כסף