האחות הראשית במחלקה הגריאטרית שולחת אותי לשוחח עם מטופל אלכוהוליסט שניסה להתאבד.  אני מציג את עצמי, העיניים שלנו נפגשות. הוא מתחיל לספר את הכאב שלו. כל ההמולה מסביב נעלמת, אלו רק הוא ואני יושבים, אני מקשיב לו זמן ממושך, כשהוא חולק את סבלו. בשלב מסוים הוא מסתכל עלי לרגע ממקום אחר ושואל – אתה רוצה ממני משהו? אני עונה לו – לא, אני רק רואה את הסבל שלך. יש רגע של שתיקה והעיניים של שנינו דומעות. פתאום יש לו מקום לחמלה, עבור עצמו והוא מבקש ממני לברך את הרב שלו, שנמצא גם הוא במצב קשה.