Shahd Knani
Shahd Knani
2023-06-28
מיה, אישה מהממת מקצוענית ואמפטית :) זכות להכיר אותה וללמוד אצלה
Adva anavim
Adva anavim
2023-06-22
למדתי שנת בבליותרפיה אצל מיה והיה מחזק, מרגש, מעמיק. תכנים אמיצים מחד ומחוברים למחזוריות ולמסורת, מאידך. אני מאד מאד ממליצה, עבור מטפלות.ים וגם עבור כל מי שרוצה לעבור תהליך התקרבות אל עצמה.ו ולמעיין כתיבה שבפנים
יובל ויזל
יובל ויזל
2023-06-16
הקורס היה נהדר. נהניתי מאוד מחוויית הלימוד ומהתכנים המגוונים. עברתי מסע אישי וקבוצתי משמעותי בהובלתה המקצועית של מיה. זו הייתה שנה מלאה בתכנים וממלאת את הנפש. על פניו, השבוע סיימנו ונפרדנו אך נראה לי שהתהליך הסדנאי המיוחד שעברתי ימשיך וילווה אותי עוד זמן רב.
Nemat Abufares -Halaby
Nemat Abufares -Halaby
2023-06-15
"מסע הגיבור" כך אפשר לקרוא לתהליך שעברתי עם מיה בסדנאות הכתיבה ולימודי הביבליותרפיה באורנים.. היה תהליך של עבודה עצמית וסדנאית, חלק תיאורטי והרבה ליווי ותמיכה מצד מיה המנחה והקבוצה.. רגעים של התבוננות והקשבה, בכי וצחוק, הבנה ועומק.. אני ממליצה לכולם להשתלב בסדנאות מסוג זה, חוויה של הבנת ה "אני".. נעמת
יעל סער
יעל סער
2023-06-15
לכל מי שמוצא.ת בית ללבו.ה בסביבה של טקסטים וכתיבה, אני ממליצה להשתתף בקורס ביבליותרפיה בהנחיית מיה הוד רן, קורס שהוא מסע התפתחותי רגיש ומרתק בין סיפורי חיינו הכמוסים והכמוסים פחות. הקריאה בטקסטים ותרגילי הכתיבה מביאים להתגלות הנפש בשלל צבעיה, ולהבנה עמוקה וחומלת יותר שלנו את עצמנו ואת מי ומה שסביבנו. חווייה אישית ומקצועית מופלאה. תודה לך מיה.
Michal Lehrer
Michal Lehrer
2023-06-13
סיימתי השנה קורס בבליותרפיה עם מיה הוד רן במכללת אורנים. מיה מעבר להיותה אשה רגישה מרתקת, עם ידע נרחב הובילה אותנו כקבוצה וגם כפרטים לתהליך מלמד ומעצים . האופן בו הפגישה אותנו עם עולם הכתיבה והביבליותרפיה היה סוחף מעניין ומרגש. סיום כל שיעור לווה אצלי בציפיה למפגש הבא. הקורס הזה הוא אחת המתנות הגדולות שנתתי לעצמי.
מיה שרה
מיה שרה
2023-06-13
מיה מנווטת את הקבוצה ביד אמינה ומקצועית. חיכיתי למפגשי הקבוצה המקסימה בהנחיתה המעשירה והקשובה של מיה. בזכותך נחשפתי לתכנים רבים ומעשירים, למדתי לאט להשיל גם קליפות אצלי. תודה על מסע של שנה נהדרת!
yael vierny
yael vierny
2023-04-23
סגרתי כעת את הספר. קראתי גם את התודות, עד המילה האחרונה. היה לי קשה להיפרד ממנו... הרגשתי שאני בתוך מסע: במציאות אני קוראת אותו אך בהרגשה נמצאת בתוכו. לפעמים דמעות זלגו להן כך במהלך הקריאה מהתרגשות , עצב, הזדהות.... הספר נקרא בשקיקה לאורך ימים בודדים. הוא ליווה אותי לכל מקום- בפינה בטבע, במיטה- לפני השינה, בצהריים, בסלון... נקשרתי אל הדמויות-חלקן אהבתי מההתחלה, חלקן עיצבנו אותי, בהמשך הן התפתחו וגם אני פיתחתי רגשות שונים כלפייהן... אוכל עוד להרחיב אך האמת שאין צורך, פשוט מומלץ לקחת את הספר ולצלול לתוכו!
Einat Eden
Einat Eden
2023-04-04
ספר מרתק. מתחיל בסצינה עוצרת נשימה וממשיך להתפתח, לעניין ולסחוף דרך כתיבה מעולה ותוכן מרגש. מצאתי את עצמי מתרגשת ומזדהה (לעיתים עד דמעות). מחכה לספר הבא

קול ב'

1,200 נכנס מביטוח לאומי

בדרך כלל אני מוכן שעה לפני שהיא באה, ליתר ביטחון. אני גם שם פרפיום, שהיא תגיד, "בשביל מי אתה חתיך כזה?", ואני אגיד לה, "בשבילָך."

פעם, הייתי מחכה לה למטה, אבל מאז שאני קצת עיוור, היא עולה ואומרת לי שהמקל זה במקום יד שלה, אני יכול בלי, אבל יותר טוב ככה.

עכשיו יש לי רק נכדה אחד. בסוף היא נותנת לי יד, אבל הולכת מהר ומושכת אותי אחריה. באוטומוביל שלה אני יושב בכיסא והיא סוגרת אחרי את הדלת. אני גאה שהנכדה שלי לוקחת אותי לבנק פעם בחודש. בדרך היא שמה לי ברדיו מוסיקה יוונית מהימים הישנים ואני שר. היא שואלת אותי "מה זה, קֶה רִידו מִיו?", ואני אומר לה, "איזה יפָה."

אנחנו מגיעים לתל אביב ואני שואל אותה, "נכנסנו לאלנבי?" והיא אומרת לי, "כן." ואז אני שואל אותה, "נכנסנו לרוטשילד?", היא אומרת לי, "כן." אני יודע את הרחובות האלה גם בלי לראות.

אני אומר לה, "פה היה פעם דואר מרכזי של כל תל אביב," יש לי תמונה של רז'ין שם מלפני חמישים שנה שאני לקחתי בצלמוניה.

300 שקל יוצא לבת החדשה של אורן

לא בא לו בנים, גם לי, מה לעשות? לפחות יטפלו בו טוב, את זה מניסיון אני אומר. אתמול הוא טלפן לי ואמר שיבוא לשים כמה עציצים של חורף בבלקון של החדר בבית אבות. אני אמרתי לו בסדר, תבוא, נשתה גם אוזו עם קצת מלפפון.

אני לוקח איתי לטיול לבנק ביסקוטצ'וס שאני עושה מחתיכות של חלה שמתחממים עשר דקות בכל צד על הפלטה ונהיות קשה. שאם אני או הנכדה שלי נהיה רעבים בדרך – נאכל. זה כבר קרה.

4000 יוצא לבית אבות

אידה, שהיא נכנסת לחדר שלי בבית אבות, תכף הולכת למיטה, מסתכלת שאין אישה אחר. "קֵה קֵרס, אידה?" אני שואל לה. אבל היא מחפשת. פעם נכדה שלי שכחה אצלי הגומי, אני הייתי צריך לטלפונו שתגיד לאידה שהגומי מהשער שלה, ולא אישה אחר. אבל עכשיו משהו לא טוב בשכל של אידה, העבירו אותה לסיעודי, קרוב לחדר של האחיות, אני מבקר שם כל ערב אחרי הבית כִנֵסת. אני לא רוצה עוד אישה שלי שתמות לפני.

2500 נכנס מהשכירות

מאיפה שהיה פעם הבית שלי ברחוב צ'לנוב. פעם בית, עכשיו מגרש חניה, איך קורה דבר כזה?

אנחנו הולכים בפסאז', אני רואה את הרקלמה של הסינמה ושואל את הנכדה שלי, "קולנוע עוד יש?" "יש," היא אומרת. עובר לידנו אוטובוס. "קו חמש עוד יש?" אני שואל, והיא עונה, "יש." "שלוקח לגן חיות?" אני שואל, והיא אומרת, "לא. אין גן חיות, יש גן העיר במקום."

אדיו! איך הכול חדש…

100 שקל יוצא על תשלומים לבנק

בבנק היא שמה אותי ליד הדלת בסניף של תל אביב הישנה ביהודה הלוי, והולך לחנות את האוטומוביל במקום מסודר. אני מחכה לה ליד המכונות ואז היא באה ומתקתקת את המספרים שרשומים לי בפנקֵס, ויוצא נייר. בבית אני יושב עם הזכוכית מגדלת לקרוא את האותיות הקטנות.

אני הולך אצל יוסף פלורנטין. הוא מכיר אותי ושואל קומואסטס, ואני אומר, "עוד חיים, אבל לא טוב זקן." יוסף צוחק ומוציא את כל מה שקורה לי על דף אחד. אחר כך הולך לרבקה הפקידה, אנחנו מדברים בספניולית ואני מסביר לנכדה שלי מה אמרנו. אז אני נותן לה את התעודת זהות שלי והיא אומרת, "מה זה? אתה הלקוח הכי ותיק בבנק, שישים וחמש שנים." ואני מספר לה איך אני ואשתי רז'ין זכינו פעם באיזה תחרות על אנייה בדרך לסלוניקי, בתור הזוג הכי ישָן. יותר מחמישים שנה ביחד. זה לא צחוק. אחר כך היא שואלת אותי מה שלומי, ואני עונה לה "ממשיכים".

רבקה מדברת איתי כאילו הכול בסדר, אבל האמת היא שאבא שלה איתי בבית אבות ועושה לי ברוגז. יש לו כל מיני קונצים של כסף. הוא כועס שלא שילמתי לו להשכבה של אשתי רז'ין שאנחנו אומרים פעם בשנה. למה אני צריך לשלם לו? אני צריך לשלם לבית כִנסת, סניור דל מונדו! אנשים לא טוב, ועוד בעניינים של אלוהים.

$100 יוצא להחלפת דולרים לגיל

הוא נוסע לאמריקה הגדולה. אז אני רוצה לתת לו קצת כסף שייהנה ואחר כך שיבוא פה ויגיד לי מה קורה בעולם הזה. עם תמונות. פעם האיש מהחנות צילום ראה איך הייתי לא מגולח ושאל לי בהפתעה "מה קרה, אדון ליאון?" ואני אמרתי לו, "אישה שלי, יש רק בתמונות עכשיו."

באוטומוביל בדרך חזרה, הנכדה שלי אומרת לי שעשתה צבע לשער, או עברה דירה או החליפה עבודה, ואני שואל אותה, "למה, צ'יקיטה, לא טוב מה היה?" והיא אומרת, "כן, אבל רציתי חדש." "נו, טוב," אני אומר אותה, "העיקר שאת מרוצה."

היא נוהגת עם יד אחד על ההגה ויד שני ביד שלי. רק בסיבוב שליד הבית אבות היא צריכה לעזוב כדי לסובב את ההגה חזק. אחר כך אני נותן לה חמישים שקל לדלק. "זה מספיק?" אני שואל אותה, "כן, ויכולנו גם לשתות משהו," היא אומרת לי בתור צחוק. לפעמים אנחנו יושבים בקיוסק ליד הדלתות של הבנק ושותים מיץ מתפוזים של ג'אפה.

1000 שקל נכנס מביטוח בריאות ו- 100 שקל יוצא

פעם, משהו היה מתקלקל בגוף והבן אדם נגמר. עכשיו עוד תיקון ועוד תיקון…

ככה רצה לבריאותֵה?

פעם אמרתי לד"ר ארוך, שעשה לי איזה בדיקה, שהוא אולי עושה דבר כזה הרבה, אבל לי יש את הגוף רק פעם אחד, אז שייזהר. לפני שאני הולך, עם שתי הבנות שלי שמחזיקות את הנונו שלהם משני הצדדים, אני שואל אותו, "דוקטור, להרבה יש את מה שיש לי?" והוא אומר לי, "לא, כי מי שהיה לו זה, כבר הלך."

נכדה שלי כל פעם אומר לי, "למה אתה צריך לבוא עד לבנק? היום זה לא כומו פעם, אתה יכול לעשות הכול מהטלפונו." אבל היא לא מבינה שאני רוצה ללכת איתה באוטומוביל ולראות את רחוב אלנבי, להגיד שלום ליוסף פלורנטין ולדבר עם רבקה, להרגיש את הדף חם שהוא יוצא מהמכונה, ולראות שיש קולנוע, וקו חמש, גם בלי גן חיות. ולתת לה יד, כשהיא מביאה אותי חזרה עד הבית אבות ישר לחדר אוכל לארוחת צהריים. 

דילוג לתוכן