יומן בולוניה טייק 1 – עוד כמה שעות איילת באה לאסוף אותי לשדה התעופה.
הבוקר, לאחר כמה ימים של ויכוחים לגבי דמותה של פיית השיניים,
עצם קיומה (תודי שזאת את!) בעוד אני מנסה להשאיר בהם מעט ילדיות,
הבוקר הם נכנסו בסערה ושאלו אם נראה לי שפיית השיניים נוסעת לבולוניה.
מאיפה אני יודעת? היתממתי.
הם הסתכלו עלי בפרצופים כעוסים ויצאו מהחדר.
בקפה של הצהריים, עברנו האיש ואני על הרשימות – מי הולך לאן מתי,
טלפונים של הורים של חברים, בעלי מקצוע, סייעות ושכנים.
התחננתי שיסדר קצת את הבית לפני שהסבתות באות, שלא יתעלפו בכניסה.
קניתי אוכל שאפשר היה להעביר איתו את התקופה מהמצור עד היום. עשיתי ספונג'ה.
השארתי להם מכתבים עם שוקולדים ליד המיטות. השוקולד שהוא כרטיס הביקור שלי ביריד הספרים.
אני מגיעה לשם עם איילת אראל פרסקוט, המאיירת של ספר הילדים השני שלי "מה שאני רוצה", הוא עוד לא יצא בעברית, וכבר תורגם.
גם עם שקד שלצורך התרגום הפכה לאמנדין, את האיורים המלבבים שלו יצרה שרי ערן הרשקוביץ, ועם עוד שני ספרים שתרגמתי וכרגע הם בתהליכי איור,
אחד מהם "אני מחכה" עם סקיצות של ענבל לייטנר שאפגוש שם, והבטיחה לקחת אותי לגלידה הכי טובה בעיר. מנטה אמרה לי שהיא מקווה שאמכור איזה ספר,
כדי שיהיה לי כסף לחזור לארץ. אז איך אפשר שלא?
הספרים והשוקולדים מתרגשים במזוודה, טסים לראות עולם.
יומן בולוניה טייק 2 – בולוניה לא מחכה לי.
שלחתי מאות מיילים להוצאות וסוכנים,
חוץ מאירן, לא בחלתי בשום מדינה.
בכל זאת הצלחתי לקבוע רק שתי פגישות.
הרוב לא חזרו אלי,
חלק אמרו שלא נפגשים עם יוצרים עצמאיים,
אחרים כתבו בכנות שהערכתי, שהסגנון לא מתאים להוצאה שלהם.
זה יריד של מכירות זכויות בין הוצאות וסוכנים גדולים מכל העולם.
כסופרת עצמאית אני שם בתחתית שרשרת המזון.
בהתחלה שקלתי להתאכזב.אחר כך חשבתי על מה שאמר לי פעם נירנג'ן, ומלווה אותי בכל צעד ושעל,
"את תעשי את מה שאת צריכה לעשות -ומה שצריך לקרות יקרה" (דמיינו תוך נדנוד הראש בהודיות מסורתית)
כן ככה, בלי תנאים, בלי לדעת לאן זה יקח, בלי ערבויות. אז נכון, המטרה היא למכור את זכויות הספרים, ואעשה כל שביכולתי לנכוח בכל הזדמנות שתופיע. אבל לא פחות חשוב להנות מהדרך, לשתות קפה טוב, להרגיש חופש ובעיקר – לספוג השראה רק מלהיות בסביבה של המון יוצרים מכל העולם.
מתארגנות לצאת לדרך, כריכות הספרים על התיקים, שיראו מה זה.
יומן בולוניה טייק 3 רשמים מהשטח.
את הסוכנת הספרותית הטורקיה שפגשנו אתמול יכולנו גם לשוט בסירה ולפגוש במרפסת על שפת הים התיכון אבל הגענו עד לכאן וכך כל תאי הסוכנים שמאויישים בפגישות סביב השעון.
מה שלא הצלחנו לקבוע לפני – מסתבר שאפשר גם כאן.
נפגשנו עם הוצאות משוודיה, ארגנטינה, אנגליה, צ'ילה, סין…
לו"ז עמוס עובר על כוחותינו. אנחנו מסתובבות בין הדוכנים, מבקשות פגישות, מציעות דפדוף חטוף בספרים, עומדות בתורים בהם מראים תיקי עבודות בצורת סרט נע – שתי דקות לראש. כרטיס הביקור שלי מוכיח את עצמו – הוא פותח משהו גם אצל נציגי ההוצאות האנטיפתיים ביותר, ומעלה חיוך, עניין ופליאה אצל כל מי שרואה אותו. נחשפות לסגנונות שונים – מקיטשיות אמריקאית, דרך אמנותיות איטלקית ועד ביזאריות קוריאנית.
אני מביטה בהשתאות על ספרים גאוניים, מצד אחד זה מעורר השראה, מצד שני זה גורם לי לקנא ולתהות – מי אני בכל הסיפור הזה?
בין לבין אני לומדת המון, מבינה שהתעשייה הזו מלאת ניואנסים, חושבת על הספרים הבאים שלי, קולטת שהעבודה לא מסתיימת ביריד, אלא נמשכת לקשר, לבניית היחסים.
בסוף היום אנחנו גמורות, שוכבות כמה דקות עם הרגליים על הקיר, רק כדי להחזיר קצת דם לראש., אבל זה לא רק פיסי, גם המעמד של להציע את עצמנו, לעמוד במבחן, להידפק על דלתות, הוא מתיש.
ואז אני מסתכלת על התגובות שלכם, וזה כל כך נעים ומחמם את הלב
שרק בגלל היה שווה לצאת לדרך.
יומן בולוניה טייק 4 ואחרון – סיכום ומסקנות
1. התחושה הכללית היא שהעולם בועט. גם במדינות הכי מקובעות וטכנוקרטיות,
יש אנשים שיוצרים, שיוצאים מהקופסא, שמפתיעים.
(תוכלו לספוג מההשראה באלבום המרהיב בכפתור שבסוף המאמר)
2. רוב היוצרים שהגיעו לחתום, לנאום, ללגום – היו אנשים מבוגרים שנראה שמסע חיים הביא אותם עד הלום.
3. חילקתי את השוקולדים לכל עבר, התנפלנו על כמה סוכנות המומות בין פגישות בלי שהוזמנו,
נוצרו קשרים מעניינים, אפילו עם מישהי ישראלית.
4. אתמול היה יום מוצלח במיוחד – איילת קצרה מחמאות על האיורים שלה. סוכנת מלזית שחיה בגרמניה הציעה לייצג אותי, ובעלת הוצאה לאור אמרה לי להפוך את שקד לסדרת ספרים. זה היה מחמיא, בהתחשב בכך שבשאר המקרים הרוב דחיות (באלגנטיות, יאמר לזכותם)
***
בולוניה חייכה אלינו במזג אוויר אידיאלי, בברים מצוינים של קנה כוס יין וקבל בופה ושוב ושוב, בבתי קפה ציוריים, במלצריות עצבניות, בחנויות בוטיק של ניירות (יש לי חולשה למחברות) בקניות ספרים בשעות האחרונות של היריד
***
מחר יוצאות לדרך חזרה. חמישה מי יודע? שתי רכבות, שני מטוסים ואוטובוס אחד.
בהלוך הגענו למסקנה שאנחנו כבר זקנות לקונקשנים ולדרכים מטלטלות
אבל כרגע זה מה יש ונעביר את הזמן בפטפוט, שינה ועיכול של מה שעברנו.
***
מאחלת לכולנו
לצייר את החיים שלנו במיטב הצבעים
לעוף לכל הכיוונים
ולהמשיך לחלום.
חג שמח!
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
