תזכירו לי לא לערוך השקה בספר הבא, אמרתי לחברות כמה ימים לפני
אבל ברגע שזה התחיל, נזכרתי למה דווקא כן.
זה היה שיר הלל לפרדס חנה ולמחנה, ליצירה ולבריאה
שהעלה על נס את הלבבות הפועמים שלצידי בסיבוב הזה
וגדלתי, כי הפעם גם נהנתי והייתי מוכנה לשאת בתוכי את האהבה.
תודה על המילים, על השותפות, על חברויות ועל חיבורים, שכן מהעולם הזה.
המרווח הרחב שבין חלום להגשמתו, ואיך הפעם לא התנתקתי על הבמה.
ערב ההשקה העביר צעד צעד את תהליך היצירה, על כל תלאותיו וקסמיו.
סיפרתי איך עזבתי עבודה ברגע שהרעיון של הסיפור השתלט לי על התודעה.
דניאלה דורון דיברה על התחלת התהליך, כשלמדתי אצלה תסריטאות
ואני הזכרתי איך יצאתי בוכה מפיץ' (נאום מול מפיקים) והבנתי שאני עדין לא יודעת לתרגם באופן בהיר ומעניין את הסיפור שיש לי בראש.
אחר כך דברה מיכל זלצר לביד, אחת מארבע קוראות הבטא, חברות שנתתי להן לקרוא את הספר ולחוות דיעה. היא חלקה את הקושי לערוך שוב ושוב טקסט, היא מכירה את הסאגה הזו מהאקדמיה.
טלי גילן, קוראת בטא נוספת, ספרה על התהליך של מתן ביקורת לחברה, על ספר.
מיכל חרותי העורכת, דיברה על העבודה יחד ואני הזכרתי לה שהייתי חולה שבוע בכל סבב עריכה אחרי שקיבלתי את ההערות שלה.
יוני ספיר סיפר על מאבק שומרי הבית, שדומה מאוד לזה של הקהילה מהספר, וכשדמעות בעיניו חלק את צוואת אחותו – שישמור על הים.
שימי רף, אבי חכמת הליקוט בארץ, דיבר על התרבות, כמשנה את היחס למצב האקלימי, כמו בספר הזה.
אמא שלי אמרה בהתרגשות רבה שהנצחתי בעלילה סיפור משפחתי ואני דיברתי על מדוע הקדשתי את הספר לה.
הגיעו להשקה חברים מכל תקופות ואזורי חיי, כמו חיים שכאלה באמצע החיים,
והיו גם זרים שאמרו לי שהרגישו כמו שנקלעו לאירוע משפחתי.
לפני שש שנים השקתי את ספר הסיפורים הקצרים שלי "מסיבת יורה", בפרדס חנה ובתל אביב, הרמתי הופעה. זה היה אחרי גיוס המונים שהסעיר אותי ובסיום ערבי ההשקה חשתי מותשת, וגם נזכרתי שנעלמתי לעצמי.
הפעם, האווירה היתה כל כך משוחררת, חופשית, מאירה, נכחתי בכל רגע, נהנתי והכלתי את האהבה.
עם חברי איילת ובועז מוסינזון שהצטרפו לנגינה וחברתי יעל (ארפה) דנון, זה היה בקלות רבה.
הדרך היתה יותר רכה הפעם, וגם כי שיתפתי על הבמה עוד א.נשים שהיו חלק מהתהליך
ויחד, העלנו סיפורים על קהילות ואקלים, שינויים וספרות.
להרבה א.נשים יש חלומות, אבל ברגע שצריך לעשות, לפעול, כדי שהם יקרו, יוצא להם החשק.
כשסיפרתי שאני כבר עובדת על היצירות הבאות, מישהי שאלה אותי, זה נראה כל כך הרבה עבודה,
איך עושים את זה שוב?
חשבתי על לידות, היצירה היפה שיוצאת לאור – משכיחה את הכאב.
לתמונות (שצילם אבנר מיכאלי) וסירטונים (שצילמה דליה רן) מההשקה לחצ.י כאן
