סיום יריד חוצות היוצר, אינטנסיבי, חם, מעורר.
נתחיל מירושלים, עיר קשוחה שהשהות בה דחוסה מאוד. נעבור לשש שעות ביום מול אנשים. לעתים המפגשים לא פשוטים, עם אדם שפותח קלף באופן אקראי וקורא מחוברת ההסבר שאלה שמפלחת את ליבו. המפגש החזיתי בלי להתכונן אליו, באמצע יריד עם אווירת חו"ל וחולין, יכול להיות מעורר וגם מטריד.
בעצם זאת הפעם הראשונה שאני רואה בלייב, איך המילים שלי פוגשות את הלבבות. הרבה כותבים לי לאחר הקריאה מחשבות והתחבטויות על דמויות עלילות ורעיונות בספריי, אבל כאן האפקט הוא מיידי. על הדוכן שלי מומטרות דמעות ונחשפים וידויי לב, שלעתים נשמעים בקול לראשונה. זה מרגש לראות את המילים שלי נוגעות כך וגם אם מיד ממשיכים הלאה, אני יודעת שהלב כבר הוזנק לצאת לדרך. מישהי כתבה לי הבוקר שהשיחה שלנו נשארה איתה כל הלילה והיא כבר החלה לעבוד עם מדריך הכתיבה.
אינסוף סיוטואציות שאני עדה להן בדוכן בירושלים, קוראת את האנשים, את המבטים. כל כך מעניין. מזכיר לי את תקופת המלצרות בה רוב הזמן התבוננתי על יחסים ונחשף בפניי עולם. הנה כמה רגעים:
ועכשיו לוידוי שלי – סוד קטן: כשראיתי את האפקט של פתיחת הקלפים, הבנתי שזה חזק, לפעמים מידי. לכן החלטתי להוריד כמה מהקלפים שהמפגש עמם ביריד בילוי פחות מתאים. אז חפיסת הקלפים ממנה שלפו אנשים שעברו בדוכן, לא היתה מלאה. מצד אחד בחירה חסרה ומצד שני התאמת הסטינג לאירוע.
בגלל האינטנסיביות דאגתי לרענן שורות. שלוש חברות באו להיות איתי ללילה, האיש והילדים הגיעו לבקר והיה לנו זמן איכות יחד. בין טיפולים בזום לראיונות לקורס הביבליותרפיה , הכנות להרצאות בימי הערכות לצוותי חינוך וטיפול, הכנת קבוצה נוספת לנפגעות תקיפה מינית, והגשת מסה לתחרות, היה לי גם זמן לתפילה בכותל, לקפוץ תערוכת הגמר של בצלאל ולמוזיאון "על התפר", ולשבת בבית קפה ברובע הנוצרי שמנוהל בידי אישה ויש בו מדף מלא בספרים בערבית על הנרטיב הפלשתיני.
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
