מסע שורשים בבוכרה

פואטיקה באוזבקיסטאן

רודאקי הוא ראשון המשוררים הגדולים בשפה הפרסית החדשה המכונה "אבי השירה הפרסית". נולד סביב שנת 858 לספירה בכפר רודאק שבמחוז סמרקנד, מסופר עליו שבגיל שמונה קרא את הקוראן ואז החליט הקדיש את עצמו לשירה. הוא שירת כמשורר החצר של האמירים הסאמנים בבוכרה, שהייתה מרכז תרבותי חשוב במאות ה-9–10. יוחסו לרודאקי יותר מ־180,000 שורות שיר, אך שרדו רק כמה מאות מתוכן. הוא גם תרגם ועיבד יצירות משפות ותרבויות אחרות, ניגן על עוד והלחין את שיריו. בערוב ימיו הודח מהחצר הסאמאנאית בשל תחלופות בשלטון וביקורת מצידו והתעוור. שמו מונצח כיום ברחובות, מוסדות תרבות ופסלים ברחבי איראן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן. רודאקי סלל את הדרך למשוררים שבאו אחריו – כמו פרדוסי (שאהנאמה), עומר ח'יאם, רומי וחאפיז – והניח את הבסיס לשירה הפרסית הקלאסית.

שבעת האגמים כשבעה שלבים בדרך הסופית

אנחנו בטג'יקיסטן בתוך נוף מוזר לנו הישראלים – בין רכסי הרים מדבריים זורם נהר, בין אזור לאזור פרוש אגם עם מי טורקיז. אנחנו משוטטים בין האגמים עם מוזיקאים שמלווים את המסע בשירה ונגינה טג'יקית. מעל כל אלה מרחפת הרצאת הציפורים – ספר שירה פרסי מימי הביניים שנכתב על ידי המשורר הסופי פריד אדין עטאר. הסיפור הוא על קבוצת ציפורים ובראשון הדוכיפת שיוצאות למסע מתוך הרצון לדעת מיהו המלך סימורג הגדול, שיציל את העולם בשל מצבו הנורא. הדוכיפת היא הציפור שמובילה אותן במסע אל הבית של סימורג. הפחד מפני המאמצים הקשים, המחלות והמוות הממתין להן בדרך אליו, גורמים לרובן לפרוש מן המסע הקשה מנשוא. לכל ציפור יש משמעות המיוחדת רק לה, ופגם מוסרי המקביל למשמעות הסמלית. הציפורים עוברות שבעה עמקים כדי למצוא את סימורג. כשהן מגיעות הן מצליחות לראות כל מה שהן באמת, מתוך השתקפותן של כל הציפורים – כולן יחד הביטוי לישות סימורג המיתית. זוהי תפיסת האלוהים הסופית: האלוהות היא בתוכנו – חיבור של האדם עם הקיום. בכל אדם אנחנו בתחנה אחרת – האגם הראשון מייצג את החיפוש (היציאה לדרך על פי מסע הגיבור), השני התאהבות, השלישי ידע, אחריו אחדות ואז אקטזה ולבסוף גילוי, כמו בקוסם מארץ עוץ – דרך שלל ההשתקפויות, אני הוא זה שחיפשתי.