איך נפתח הים? זה הקץ' – אין שיטה, אבל יש כמה אותות שמצביעים על הכיוון: רגע לפני מתעורר הפחד של הויתור על העולם הישן – אולי זו מסורת שהונחלה במשפחה, או הרגל יצוק בתוכנו. יש את המעשה האחר, שעושים מתוך כוונה, אולי מהיסח הדעת, שהוא מי שאנחנו ובכל זאת יש בו תעוזה, דרך חדשה. ויש גם הדרת כבוד מול הלא ידוע, שאין בדיוק טכניקה להבין איך ונותר רק לסגת, להיכנע.
למשה זוקפים את הרגע של הנפת המטה מול ים סוף, אבל מה עם כל מה שעשה לפני? קבלת המשימה שבאינסטינקט הרגיש שלא תפורה למידותיו, שיתוף הפעולה הראשון בין אחים בתורה, עמידה מול פרעה וכל מצרים עם דרישה מופרכת, נטילת ריבונות על הסיפור כולו – ואז הנס: הטבע משנה צורתו באופן פלאי.
אני מרגישה את גל האנרגיה שבי בא עם רצון עז לשים על השולחן דרך מלאת השראה באופן אסתטי, באמצעות הכתיבה. לומדת איך לעשות זאת באופן אותנטי. אני לא מפרסמת את הקליניקה, אבל כן מזמינה לסדנאות, לקורסים, לספרים. הוצאתי את השיווק למיקור חוץ, אך כיוון שהעסק הוא הפנים שלי, הייתי מעורבת בכל התהליך. קיבלתי עצות, ערכתי מהלכים, חשבנו יחד. הייתי צריכה להסביר להם, לפעמים צעירים בני 25, את הקונספט. את חשיבות קדושת המילה עבורי. למשל – אם אומרים הזדמנות אחרונה, היא באמת אחרונה. אם המבצע הוא עד תאריך מסוים – הוא לא נמשך הלאה. לא להלחיץ עם נשארו מקומות אחרונים – רק כשזה באמת כך. כל מיני טריקים של שיווק שהבנתי שעובדים, אבל לי לא מתאים לשדר בכיוון הזה.
למדתי בתנועה. למשל מתי ואיך נכון לי לתת הנחות, כיצד לעבוד עם קהילת הכתיבה שלי, הבנתי שלא מתאים לי לשכנע א.נשים להצטרף לתהליכים שדורשים אומץ: לקפוץ למים, לעבד את סיפור החיים, להשתנות. עם השנים בחרתי כיוונים ולצידם נפלתי לבורות, אבל בפסח הזה, מתוך הבשלה, עליתי על הגל של יציאה לחרות: לעזוב את הדחיפה, שהיא כמו אינסטינקט עבורי, ולעבור לזרימה על גלי התשוקה.
כתבתי כאן לאחרונה על איך נפתח לי הים בזוגיות. גם בעבודה הוא נפתח לי, כמה פעמים. מדובר בנתיבים שהתהוו בקלות, כמו מעצמם: מהשנה הראשונה של קורס הביבליותרפיה לאנשי מקצוע במכללת אורנים פתחנו שתי קבוצות -בוקר וערב, גם בקורונה, גם במלחמות, כבר שמונה שנים. הספר שלי מסע הגיבורה שאני, שעכשיו יוצאת המהדורה השלישית שלו, ירד אלי בחלומות, בחדוות יצירה שאין לתאר. המעבר מליווי אנשים בתהליכי כתיבה יוצרת והוצאת ספרים – לתהליך נפשי עם כתיבה, לטיפול – התרחש באופן חלק, טבעי.
עכשיו אני מרגישה שאני עומדת מול הים ומניפה את המטה. המעמד הזה אין בו כוח ושום פעלולים. זוהי תפילה עמוקה להשתחרר. ההבנה שאין לי אפשרות להנחות עוד קבוצות, כי אני מפנה עוד ועוד זמן לעשות את המעשה שמעלה את רוחי – לכתוב. מצד שני יש ביקוש גדול לעבור תהליכים באמצעות כתיבה לנפש. אני מקבלת פניות לגבי סדנת הכתיבה שהנחתי שנים – מסע הגיבורה שאני. אבל אני לא יכולה לעשות גם וגם, עלי לבחור. אז איך? נתתי לשאלה לשהות. הבטתי פנימה, כתבתי, התייעצתי, נעזרתי, פתחתי בקלפים שלי. מתוך אלה ואחרי תקופה לא קצרה – עלתה תוכנית ההכשרה למנחי ומנחות סדנאות מסע הגיבור.ה, ואני בשלהי הכנתה. היא מתאימה למעטים. רק למי שרוצה לחצות את הים ולהוביל לשם אנשים באמצעות בלים ביבליותרפיים ושיטה סדורה שעוברת דרך 13 שערים. בא לי לעבוד בעיקר עם אנשי מקצוע, מה שבמילא קורה בשנים האחרונות.
אז אני על סיפה של הכניעה המוחלטת שאומרת: זאת אני וזו דרכי. היא יסודית, בלתי מתפשרת, מסורה ומלאת קסם. אשמח שיהיו מנחים ומנחות לסדנאות מסע הגיבור.ה שאני כדי שעוד א.נשים יהנו מהתהליך העמוק של יציאה מעבדות לחרות בעזרת מיתוס מכונן שנעוץ בנפשות כולנו. ואם לא? זה גם בסדר. אני משחררת לגמרי ונותנת לעולם להנחות את צעדיי הבאים. בינתיים הוא אומר לי רק לכתוב, ומוריד אלי מילים בשפע אינסופי. אז בלי תנאים וללא הבטחות. בלי לדחוף וללא שליטה על התוצאות. פשוט כי זה הכיוון שהדרך מובילה אליו. נשארה רק התפילה.
בשמות י"ד, כ"א, כתוב:
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם.
בספרי "מסע הגיבורה שאני" כתבתי:
שאי עינייך ותני לנס להתגלות,
הדרך תיפתח מאליה. (עמ' 182)
זהו, הים הנפתח.
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
נאסף מ 25 שנות ניסיון ביצירה, הנחיה וטיפול בכתיבה לנפש. בהשארת פרטים נשגר לך אותו ישירות למייל!
