קורס הביבליותרפיה – להנהיג את סיפור חיי

קורס הביבליותרפיה שאני מנחה לא מתאים לכל אחד ואחת. נדרשת נוכחות ערה כדי להכיר בסיפור שלך, באמונות שנגזרו מתוכו, בכתיבה שמפענחת את מסתורי הלב. זהו לא ידע שאני מעבירה (בשביל זה יש ספרים). אי אפשר לעשות אותו במקביל לדברים אחרים (לכן אנחנו לא בפלאפון, כי כשאנשים מספרים על אירועי חיים מכוננים – אי אפשר שכל אחד ואחת מחברי הקבוצה יהיה במקום אחר). לא ניתן לעבור אותו ברפרוף (כי אנחנו עוברים דרך תחנות חיינו המשמעותיות ביותר) או מרחוק (אנחנו יחד, במבט עיניים, במכללת אורנים שבטבעון).

אם מישהי נשמעת לי לא מתאימה אני אומרת לה כבר בטלפון, חבל על דמי ההרשמה והראיון. אם מישהי מתלבטת אני מוכנה להקשיב ולשוחח, פחד הוא שלב בדרך. אבל אני לא משכנעת אף אחת. זו החלטה משמעותית שרק את יכולה לעשות. אני אמשה אותך אחרי שתצהירי כוונות מתוך קריאה פנימית ולא כי מישהו – שהוא לא את – אמר (הרי את זה את מכירה ותכלס? נמאס).

תוכנית הביבליותרפיה שלי איכותית כי המשתתפים עוברים סינון. אני לא רוצה שכולם ילמדו אצלי. לא מורות שבאות לעשות וי על גמול (למרות שמקבלים גמול) ולא כאלה שאף פעם לא עברו קצה של בירור בתוך עצמם, בלימודים, בטיפול או בקבוצה. אני מזמינה לתוכנית שלי נשות ואנשי רוח, קהילה, הנחיית קבוצות, טיפול, אמנות וכתיבה. סטודנטיות בשלות, שיודעות דבר או שנים על מורכבות החיים, שבאות מעולמות תוכן מגוונים, שהספיקו לצלוח מסעות בתוכן וכמהות לגלות עוד. שמעוניינות ליטול את המושכות ולהנהיג את סיפור חייהן במקום להיגרר אחריו מכורח נסיבות.

בתקופה החברתית הקשה הזו, שהתחילה מהקורונה וממשיכה במלחמה בלתי נגמרת, הקורס היווה עוגן משמעותי שעזר לא רק להשאיר את הראש מעל המים, אלא גם ליצור ולחוות ולהיות יחד. הוא גם הזכיר כלי נגיש ופשוט לשמירת איזון, לחדוות הביטוי ולשמחת הפיצוח.

אחרי שנחווה על בשרנו את העניין של איך אני מספרת לעצמי את הסיפור שלי, משתחררת מלופים תודעתיים ומניחה אירועים מכוננים על הדף, נוכל להעניק את כלי הכתיבה האדיר בקבוצות שאנחנו מנחות, בקליניקות, בקהילות, בצוותים, בגישור, בטיפול בגוף ובנפש.

הקורס אינו להכשרה אלא להעשרה, אי אפשר לטפל בכתיבה כשתסיימי (לשם כך יש לעשות תואר שני, פרקטיקום) אבל סטודנטים וסטודנטיות מהקורס שלי פתחו בקריירות של הנחיות סדנאות וליווי תהליכי כתיבה באופן מעורר השראה.

קבוצת הבוקר בדרך כלל מלאה, 18 סטודנטים. אבל בכל שנה פתיחת קבוצת הערב (לא ממש ערב – אחה"צ) עומדת בסימן שאלה, כי המינימום לפתיחת הקבוצה הוא 12 ואנחנו על הקשקש ובכל זאת כל שנה, במשך שנים, גם היא נפתחת. אני מאמינה בקסמים של הרגע האחרון.

אני כותבת בלשון נקבה, כי רוב הסטודנטיות שלמדו אצלי היו נשים (למרות ששמחה להגיד שבקליניקה שלי יותר ויותר גברים). אני מזמינה גברים להיות חלק מהדרך המבורכת הזו, מהקבוצות שלי, אנחנו רוצות אתכם חברים!

זוהי השנה הראשונה בה ספר ההשראה ומדריך הכתיבה שלי מוענקים לסטודנטים כחלק מהתהליך. נעבוד איתם ודרכם ביציאה מעבדות לחרות.
למי שלא מחפש.ת לקצר את הדרך, לדלג מעל, להתבונן מרחוק, אלא מוכנ.ה לקפוץ למים ולעבור תהליך משנה חיים.
בראשון, מפגש חשיפה לתוכנית – להצטרפות לחצו כאן – כי תכף השנה האקדמית מתחילה ויש לי כל כך הרבה לתת, שאני עולה על גדותיי.