אחרי שפגשה נפגעי אלימות בטיפול ובמחקר, ג'ודית לואיס הרמן פורשת היבטים של הפרעות טראומטיות ואת שלבי ההחלמה. המפגש שלה הוא עם נפגעים משני סוגים עיקריים: ותיקי קרבות – גברים שהשתתפו במלחמות, נשים נפגעות תקיפה מינית. אוכלוסיות נוספות שנידונות בספר – ניצולי שואה, פדויי שבי וילדים שעברו התעללות. לואיס הרמן מצביעה על אסטרטגיות התמודדות שונות, כתגובה למופעים נפשיים בטראומה. אלו מושפעות מחומרת האירועים, אופי הנפגע.ת ותגובת הסביבה לאחר הטראומה.
"אף על פי שהסביר שאדם יפתח הפרעת לחץ פוסט טראומטית תלויה בראש ובראשונה בטבע האירוע הטראומטי, הבדלים בין אדם לאדם ממלאים תפקיד חשוב בקביעת צורות ההפרעה… חותם האירועים הטראומטיים תלוי גם, במידה מסוימת, בחוסנו הגופני והנפשי של הנפגע… מחקרים באוכלוסיות מגוונות הגיעו למסקנות דומות: נראה שהעומגים בלחצים הם בני אדם בעלי רמה גבוהה של חברותיות, סגנון התמודדות פעיל ושקול ותפיסה איתנה של יכולתם לשלוט בגורלם… נראה שהיכולת לשמור על קשר חברתי ועל אסטרטגיות התמודדות פעילות, אפילו במצבים קיצוניים, מגינה במידת מה על בני אדם מפני התפתחות תסמונות פוסט טראומטיות לאחר זמן…אף על פי שגדולים סיכוייהן של בעלי החוסן הרב לצאת מן האירוע בפגיעה קטנה יחסית, שום תכונה אישית כשהיא לעצמה אין בה כדי לספק הגנה בטוחה." טראומה והחלמה / ג'ודית לואיס הרמן, הוצאת עם עובד, עמ' 78-80
לואיס הרמן מתחילה עם המחקר על טראומה עד הלום, מספרת על מחדלים טיפוליים מן העבר, בהתייחסות אל ההיסטריה הנשית שהושלכה על נפגעות תקיפה מינית ואל הפחדנות הגברית שהושלכה על הלומי קרב ועל חשיבות התמיכה החברתית של נפגעי פוסט טראומה.
"התמיכה הרגשית שמבקשים להם נפגעי הטראומה אצל בני משפחה, בני זוג וחברים קרובים לובשת צורות רבות ומשתנה במהלך פתרון הטראומה. המשימה הראשונה מיד אחרי הטראומה היא בנייה מחודשת של אמון מינימלי. יש חשיבות רבה ביותר להתחייבות לספק בטחון והגנה. הנפגע, אחוז אימה שמא ישאירו אותו לבדו, כמה לנוכחותו הפשוטה של אדם אוהד. לאחר שהתנסה פעם אחת בהרגשת בדידות גמורה, הוא מודע בחריפות לשברירותם של כל הקשרים האנושיים נוכח סכנה. הוא זקוק להבטחות ברורות ומפורשות שלא ייעזב שוב לנפשו". עמ' 83
בחלק השני של הספר היא מציינת במה כרוך תהליך ההחלמה. אם חווית הטראומה מנשלת אדם מכוחו ומהזולת, ההחלמה נשענת על העצמה, החזקת תחושת השליטה ויצירת קשרים חדשים, במקרים רבים מתבססת בטיפול. על התרפיסט לפתח הבנה עמוקה וקשר אמפתי, כלומר לא מדובר בנייטריות מוסרית, אלאנקיטת עמדה של סולידריות עם הקורבן. על ברית התרפיה להבנות בשקידה ובמאמץ, בשיתוף פעולה שיסודותיו כבוד, על מנת לטפח יחסי אמון לטובת החלמת המטופל.
לואיס הרמן מציינת "בורות" אליהם עלול ליפול המטפל – הפיכתו למושיע ובכך הוקעת כוחו של המטופל לעזור לעצמו, פריצת גבולות שמשבשת את הסטינג הטיפולי, הזדהות יתר עם חוסר הישע, היגון והזעם של המטופל ואף הזדהות עם התוקף או ביקורת על הקיפאון. במהלך הטיפול מבוכה, בלבול, אשמה – הם רגשות שעלולים להופיע אצל המטפל ועליו לתת עליהם את הדעת בתוך עצמו לצד הדרכה באופן עקבי. על מנת להתמודד עם אלה על המטפל לעמול על הברית הטיפולית כעבודה משותפת: הגעה עקבית לפגישות, הסדר תשלום, אמירת אמת ושמירה על סודיות. כנות לגבי השלמת עם המגבלות הטרגיות של האירוע, עם תקווה לשיקום והרגשה של חלק מהקהילה האנושית.
איך מתמודדים עם טראומה רגשית? השלב הראשון בטיפול בטראומה הוא שחזור הסיפור. תוך כבוד לקצב שבוחר המטופל, יש להגיע לפרטי האירוע, להבין מהלכים ותחושות, לשים לב לפרטים ופרשנויות, להניח לוודאות לגבי חלקים שונים ולישב ספקות. העדות של המטפל לסיפורו של המטופל מהווה טקס מרפא.
השלב השני הוא האבל על האובדן הטראומטי, שמעלה רגשות כגון תאות נקם, סליחה מהירה או דרישה לפיצוי. נפגע טראומה שהפך פוגע מתמודד עם בושה וייאוש. הטיפול מאפשר ירידה אל האבלות וכניעה לדמעות, אחר כך התמודדות עם קונפליקטים ואתגרים חדשים. כל אלה מתוך תקווה מחודשת וכוחות מתגלים למעורבות בחיים, תנועה ובריאת עתיד מיטיב.
השלב השלישי של ההחלמה הוא חידוש הקשר עם הזולת. מתוך בדיקה, בחירה ויוזמה, ילמד נפגע הטראומה להעמיק במערכות היחסים שלו, ומתוך אותנטיות לבסס אינטימיות. לואיס הרמן מציינת שאפשרות כזאת מתממשת לעתים קרובות בקבוצות תמיכה של נפגעי טראומה, בה נפגעים פוגשים אנשים כמוהם שם חולקים יחד את המצוקות ומרגישים שמבינים אותם. אני נפעמת מתחושת הרווחה הפועמת בקבוצות הביבליותרפיה שאני מנחה במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. הקבוצות מספקות נחמה, מלמדות שותפות ומאפשרות לכידות והשתקפות. שלב נוסף יכול להיות מציאת שליחות כנפגע. לאחר שהוא מרפא את עצמו עולה בתוכו רצון עז לעזור לאחרים שכמותו ולהפוך את הטרגדיה האישית לפעולה חברתית בעלת משמעות לזולת.
המסע שלאויס הרמן מתארת חופף באופן כמעט אורגני לארכיטיפ של מסע הגיבור: הטראומה כקריאה כפויה להרפתקה, כקריסה של העולם המוכר וכאובדן שליטה; הטיפול כשיבה הדרגתית אל היער החשוך כדי לאסוף את חלקי הסיפור האבוד; והמפגש עם המטפל או הקבוצה כדמות המיטיבה שמעניקה כלים אך אינה לוחמת במפלצת במקומו של הנפגע. כמו במסע המיתי, רגעי האימה – האבל, הבושה, הזעם, הרצון לנקמה או ההיתקעות – אינם חריגים בנתיב ההחלמה אלא שערים הכרחיים דרכם הגיבור צועד. הסיפור, הכתיבה והעדות – המנדטים של טיפול ביבליותרפי – משמשים כאן כחרב וכפנס גם יחד: הן מנסחים מחדש את מה שנבקע, מעניקים שם לאילמות, ומאפשרים לגוף ולנפש לעבור ממצב של הישרדות למצב של בחירה.
בשלבים מתקדמים, מתוך מגע מחודש עם הפצע ועם היכולת לשאתו, מתגבשת השיבה. באמצעות ברית טיפולית הנשענת על סולידריות: לא ניטרליות, לא הצלה, אלא ליווי אמפתי ומכבד המכיר בכאב ומחזיק בקביעות את גבולות המפגש. הקשר החוזר, היציב, העקבי – משמש מודל אינטימיות חדש עבור הנפגע/ת: מרחב שבו ניתן לומר אמת, לנוע בין תלות לעצמאות, ולחוות קשר שאינו מאיים ואינו נוטש. במובן זה, ההחלמה מתבטאת בחזרה לחיים עם יכולת מחודשת לקשר, שנבנתה לאט בתוך המפגש הטיפולי והפכה לאבן בוחן – מעין מפת דרכים – לאינטימיות שאפשר לקחת אל מחוץ לחדר, לאופן בו אדם מספר לעצמו את סיפור החיים.
צמיחה ממשבר אינה אומרת שהמשבר היה "לטובה", אלא שמתוך מה שנשבר נוצרה תנועה חדשה – לפעמים שקטה, לפעמים כמעט בלתי נראית – שבה משהו בנו למד לנשום אחרת, לבחור אחרת, להקשיב לעצמו. זו אינה קפיצה קדימה אלא התרחבות איטית, שנולדת מהסכמה להישאר עם מה שכואב עד שהוא משנה צורה.
חשבי על משבר אחד בחייך, לא בהכרח הגדול ביותר, אלא כזה שממנו את יכולה לראות היום שינוי. בדקי מה זז בעקבות המשבר: קול פנימי חדש, גבול, אומץ, רכות או ידיעה שקטה. סיימי בהתבוננות של היום – משפט אחד שהיית אומרת לעצמך של אז, לא כדי לנחם, אלא כדי להיות איתה באמת.
עוד על מלאכת איחוי השבר אפשר לקרוא במאמר תהליכי החלמה.
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
נאסף מ 25 שנות ניסיון ביצירה, הנחיה וטיפול בכתיבה לנפש. בהשארת פרטים נשגר לך אותו ישירות למייל!
