השבוע שוטטתי בתל אביב ועל רחוב גורדון נזכרתי במקום בו השקתי את ספרי הראשון – "מביאור" (בתמונות). זה היה לפני 26 שנים, כשחזרתי מהודו וחשבתי שאני מוארת. היה לי מלא מה להגיד על תהליך שעברתי והוצאתי ספר הגיגים של דמות בשם מביאור שבוחרת לראות את הטוב. הספר הוגש בתוך קופסא עם מראה להזכיר שלכל אחד ואחת מאתנו יש את האפשרות להביט כך על המציאות. אני זוכרת שישבתי עם חברים על גג בית הוריי בגבעתיים לילה שלם, קיפלנו את הקופסאות והדבקנו את המראות כמו בפס יצור.
מוארת – לא הייתי. חזרתי מטיול מכונן, עדין לא פיתחתי את הכלים להכיל את האור שירד אלי ולהטמיעו בשגרה, ביחסים, אל תוך השיבה הביתה. ניצבתי בפתחה של דרך שעוד תראה את פניה בצורות שונות ומפתיעות כל כך ולמרות שלא ידעתי, אמרתי "כן".
נתיבים ליצירה
עוד לפני הוצאת הספר כתבתי כעיתונאית במעריב ובכלבו חיפה, אבל להשקה הגיע אילי בר שהיה עורך "חיים אחרים" וחודש אחרי התחלתי לכתוב בירחון האלטרנטיבי הכי רציני בשוק. כעבור שנה ככתבת על אקולוגיה, נשיות, טיפול, נהיה לי מדור קבוע "בית פתוח" בו ראיינתי משפחות שיצאו מהמטרקיס. בעקבות ההדהוד של הספר, הקלטת שירים באולפן, מפגש עם אנשים בסדנאות כתיבה שהנחתי – פצחתי במסע הרצאות בשם "את החיים ואת הטוב" ובו חלקתי את מה שגיליתי, על הבחירה.
שלוש עשרה שנה, משפחה, ביסוס הקשר עם קול הנשמה, עד שהוצאתי את הספר הבא. היסוס, פחד, ספק ניקרו כשצעד ועוד צעד בניתי בתוכי עמוד שדרה של אמנית, תוך הימור על כתיבה לא כתחביב, אלא כעיסוק ומקצוע. למדתי תואר שני בכתיבה יוצרת, הנחתי סדנאות, ליוויתי אנשים בתהליכים, למדתי תואר שני נוסף בטיפול, עבדתי במשרד החינוך, פתחתי קליניקה ואז התחיל הסיפור עם הרומנים שהזדחלו לחיי, שניים, בינתיים ועוד אחד בשלהי כתיבה. ספר ההשראה ומדריך הכתיבה "חוצה ים ומדבר – מסע הגיבורה שאני", הפך בזמן קצר מאוד לרב מכר ובהמשך הקלפים שעולים על אותו גל – סיפור יציאת מצרים כמסע הנשמה.
פרסים ופחדים
אני יורדת לטיילת בתל אביב, כולם אתלטיים, רצים (לאן?), חטובים כל כך. ואני – מעט רופסת – חושבת על כמה גלגולים עברתי מאז ההשקה של הספר הראשון על המרפסת בגורדון. במי שהייתי שם – תל אביבית, חוששת, בלי ניסיון, ובכל זאת לא מאפשרת לקולות מבחוץ, להלכי רוח של אחרים, לבלבל אותי. מאוד עזר שהייתי חלק מקהילת חברים שעד היום היא השבט שלי והיו בה עוד אנשים שבחרו ללכת עם הלב. נעים לקבל השראה וחיזוקים, להיות שם יחד. רציתי להציב במרכז את הכישרון שלי ואת מה שאני אוהבת לעשות וטובה בו, אבל בחלומות הכי פרועים לא יכולתי לדמיין איך מגיע רומן וכובש את כולי ואין לי דבר לעשות מלבד להיכנע לו – ולכתוב.
הרומן השני שלי "טריקה שקטה", נבחר שלוש פעמים. בפעם הראשונה כשאורנה לנדאו, שגם ערכה אותו, התקשרה להודיע לי שהתקבל להוצאת שתים, בפעם השניה כשקיבל מענק הוצאת ספר מקק"ל, ובפעם השלישית כאשר המו"לית מירי רוזובסקי, בחרה בי ובעוד סופרות מוכשרות לייצג את הוצאת שתים במשלוח הספר לפרס ספיר. טוב להיות נבחרת. על התגובות המופלאות שאני מקבלת מקוראות וקוראים אני כותבת מעט, כי יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד, שאני מתמקדת בכתיבה. אבל אין קורא שהרומן טריקה שקטה לא הופך לו את הבטן. אין קוראת שלא בוחנת דרכו מחדש את הכאפות של החיים. אנשים רושמים לי ווטסאפים באמצע הלילה על המפגש עם עצמם באמצעות נעמי, ספרניות מצטטות פידבקים מרגשים של תולעות ספרים, אני מקבלת מיילים מזרים שחולקים איתי סודות וסיפורים על יחסים בין אחים, זקנת ההורים, סליחה.
להיכנע לנהר המילים
להזכיר לעצמי שהבחוץ, למרות הנפח שהוא תופס, הוא חלק קטן. נחוץ יותר להיות מאורגנת על עצמי מבפנים, להמשיך להתמקצע, לבחור לעשות רק את מה שמתאים לי כדי לשווק, לשמור על כוחותיי ליחסים – במשפחה, עם חברות, בקליניקה, עם סטודנטים. וגם להודות על האמת – מחמיא לקבל הכרה, פרגון, כסף – על האמנות שלך. אני מביטה על שמות הסופרים והסופרות ברשימה הארוכה של פרס ספיר ומקנאה – בכתיבה, במעמד, בנראות. לא מכירה את הכתיבה של כולם אך בטוחה שאלו אנשים שכתיבתם אומנותם, מסורים ומעניקים את הנשמה ליצירה שלהם. ניזכרתי בתיאור מהספר המופלא של מאיה ארד "קנאת סופרות" על הקאנון הספרותי שבעצם אי אפשר להיכנס אליו, וכל מי שבחוץ נלחמת על פירורים. התקופה האחרונה הבהירה לי סופית שקצתי במלחמות, אני בוחרת בשלום.
הספר מביאור אזל מזמן, אבל לפני כמה חודשים עשיתי סדר אצל ההורים ומצאתי בבוידעם ארגז עם עותקים, עלעלתי וחייכתי לעצמי. יש בו תמימות ועונג, בוסריות וחן שכדאי להיזכר בהם מידי פעם כשמגיע החיספוס של החיים שאחרי. כשציניות בצבצה הראיתי לה את הדרך החוצה מתוכי. עכשיו, לצד האכזבה של הדחייה אני חוזרת לעניין לשמו התכנסתי – להמשיך לכתוב, בלי תנאים וללא ערבויות. פשוט לתת לנהר השוצף שפושט על תודעתי להפוך למילים. מתוך זיכרון הילדה הכותבת שהייתי, מתוך כבוד לנערה שרוצה להזיז הרים, מתוך חיבור לבוגרת שעושה הכל, ה-כל, כדי להגשים את השילוב של השניים לתיקון עצמי, לתיקון עולם.
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה.
אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת -
תודה.
רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה.
אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת -
תודה.
דבורה ארקינד
תודה גדולה שמורה למיה שהניעה את התהליך המבורך הזה. במקצועיות, ברגישות ובתבונה הובילה אותנו באמצעות הסיפור אל המקומות המבקשים ריפוי בתוכנו וכך רכשנו כלי ל"כאן ועכשיו" וגם למחר ולמחרתיים: לראות בפרטי קורותינו פרקים בסיפור שאנחנו הגיבור שלו, להבין את מניעינו ולרפא את עצמנו.
ד"ר אליף פראנש
מיה, תחנה בחיים שכיוונה אותי לאפיק חדש, מיוחל ויפה. ללמוד אצל מיה פירושו להיפתח לעולמך הפנימי, להגיע אליו, לגעת האמת ללא מסכות. לחסוך שנות חיפוש, ולמצוא את המטמון החבוי בתוככי נפשך ומחשבותיך. ממיה למדתי להיות אני כפי שתמיד רציתי. כל מפגש- שעור היה מסע גילוי, במסעו של הגיבור.
תודה רבה מיה, שנתת לי להאמין בגיבור שבי.
אירה בינימין
חוויתי במשך השנה צמיחה, פריחה בלתי פוסקת, הסיפורים שיצאו ממגירות החיים הפתיעו גם אותי. הצלחתי בזכות ההנחיה המדהימה ואישיותה המיוחדת של מיה שצרה מרחב שמוחזק היטב, פינה בטוחה לכולנו להביא את הסיפורים האינטימיים ולפעמים לא פשוטים, מיה הייתה שם ללא וויתורים וללא הנחות, ראתה אותנו אחת אחת, עם עומק ורגישות, באהבה ענקית.
אינאס חביב אללה
בזכות מיה כמורת דרך שהובילה אותי בשבילים האפלים במעמקי נפשי ורוחי פתחה בפני הזדמנות לפגוש את אינאס שלא הצלחתי קודם לפגוש מרוב הקליפות שהייתה עטופה בהן; זה היה חלון הזדמנויות שדרכו נפתחה עוד חלונות וחלונות שבחיי לא העזתי לפתוח קודם.
מפגש אחרי מפגש. נבהלתי, בכיתי והתפרקתי, רעדתי, ירדתי, עליתי, צללתי ועפתי אל מעמקי נפשי.
ליליאן בשארה – מנסור
כל מפגש העברת בנדיבות, באהבה, בעומק, במקצועיות ובאווירה נוחה שמשכה אותי עוד יותר להיות פעילה בתוך המפגשים.
העברת לי בצורה אישית איך להיות יותר קרובה לכתיבה מזוית אחרת ולהתפעל מההזדמנות החדשה שעמדה בפני.
ברצוני להודות לך מעומק הלב בתקוה שנמשיך להיות בקשר ישיר, כמנחה בסדנאות שאני מעבירה לנשים ועם הספר החדש שהוצאתי.
קרן קידר
סדנת כתיבה עם מיה הוד רן הייתה בשבילי מתנת חיים. שיתפנו, התרגשנו ואפילו בכינו ביחד. הכתיבה עוררה בי המון רגשות, הוציאה ממני הרבה זיכרונות טובים ופחות , והעניקה לי דרכי התמודדות עם מצבים לא פשוטים בחיים. כן, פתאום הכרתי את עצמי יותר טוב מה שנשאר בי זה השינוי שעשיתי ולעיתים חשק עז לשבת ולכתוב משהו וזה ממש עובד. תודה מעומק ליבי למיה!
ענת בורכוב
מיה יקרה!
זה הזמן להודות מקרב לב על הכל -הנושאים המעניינים שהבאת להתייחסות שהדליקו.. שחיברו לעצמי..
בכל מפגש זמן למכביר שאפשר לחשוב להרגיש..מרחב להעלות על הכתב..
המחוייבות לכתיבה שהיתה באויר הפתוח ההתייחסות העניינית, הרגישה והממצה שלך לכתיבה של כל אחד ואחת.
תודה מקרב לב על ההשראה והחיבור לחיים וברכות יישר כוח.
ליאת צור
הקורס אתך היה עבורי עונג צרוף מתחילתו ועד סופו.
הדרך בה העברת את הקורס. בחירת הנושאים, הצגתם דרך טקסטים חכמים, מרגשים, משעשעים. החיבור לתיאוריה מעולם הפסיכואנליזה והקישור להכנסתם לקליניקה.
ובעיקר ההתנסות האישית בכתיבה.
כל אלה היו בשבילי הנאה שלמה וחיכיתי למפגש איתך.
תודה על קורס נהדר שהלוואי שיהיה תלת שנתי.
ענת מיטלמן
סיימתי את סדנת מסע הגיבורה אצל מיה, לקרוא לזה סדנא זו טעות. מדובר במסע ארוך לגלוי עוצמות אישיות, עוצמות בקבוצה - חברות וכל זה תוך כדי כתיבה .
המסע היה מרתק הנושאים מפעימים, ודרך הגילוי היתה כמו להסיר כל פעם בד מגלימה עטויית צבעים. יצאתי מלאה כרימון בחויות חלקן מטלטלות אך כולן מלמדות ומעשירות. זו היתה חוויה שהתאפשרה הודות להנחייה מדויקת, מאפשרת של מיה,
חוויה שלא תישכח. מומלץ ומשנה תפיסה.
שרון גת
החיים בנויים ממסעות. זה היה המסע שלי השנה, הקבוצה הזו. קבוצת נשים אמיצות וגיבורות שפתחו את ליבן וכתבו את עצמן ברגישות ובאהבה, נותנות למילים כוח ומשמעות.
מיה נתת את הטון. במקצועיות וברגישות לא הססת לגעת בכואב במצחיק ובנסתר, תוך חשיפה לטקסטים וקטעים מצולמים רלוונטים שסייעו להבין מושגים שנגענו בהם. תודה על מסע שותפות כתיבה שבועי רווי דמעות וצחוק.
אורנה ברואייר
בזכות הסדנא הנפלאה של מיה, חזרתי לכתוב. כל נושא העלה מחשבות, זכרונות וקשת שלמה של רגשות, וגרם לי להביט עמוק אל תוך נפשי, לנסות להבין ובעיקר להביע את אשר מתחולל בקרבי. בכל מפגש, היא ניווטה בכישרון רב בין הקניית חופש מוחלט לכתיבה, לבין שמירה על מסגרת והדרכה בגישתה המקצועית והרגישה, מיה הוציאה אותנו למסע בדרך אל אוצר אמיתי. למעשה, היא עזרה לי למצוא את קולי, שחשבתי שאבד לי, ועל כך תודה מעומק לבי.
דוריס הרטנו
אני מסיימת את מסע הגיבורה שאני, ימי שלישי עם מיה. אני כל כך שמחה שהחלטתי לצאת למסע הזה. כל מפגש עבורי היה כתם צבע עז ושמח על דף לבן. כל פעם שהתיישבתי לכתוב - גדלתי. האתגר שהצבתי לעצמי הניב בי הרבה כוחות שלא ידעתי עליהם. אני מודה למזלי הטוב.
המסע הראשון עם מיה היה לי כל כך מעשיר ומעצים אז יצאתי שוב . יום שלישי יצאתי לטיול שאין כמוהו בעולם . הטקסטים שכתבתי גרמו לי לאושר גדול של חווית יצירה. אני אסירת תודה לך מיה .
רחל דאויט
הגעתי לסדנא עם חששות ולבטים, שיתפתי את מיה והיא נתנה לי הרגשה שחוץ מהכתיבה שאקבל עוד הרבה.
כמה היא צדקה. חיכיתי כל שבוע למפגש עם הבנות ולשמוע סיפורים, ובעיקר לכתוב לכתוב...
אבלי הכי חשוב יצאתי חזקה, עם יכולת להוציא את המסע החיים שלי על הנייר, לשפוך את כל מה ששמרתי בקרקעית הלב.
כמו עברתי טיפול לחיזוק הנפש.
מיכל בנדוב
מיה היא מטפלת, מנחה, מובילה מעולם אחר. למיה יש יכולות מיוחדות של הקשבה והבנה.
מיה הראתה לנו איך הכתיבה מאפשרת הסתכלות אחרת על החיים, על המשפחות, על מערכות יחסים על קשיים, פחדים והתלבטויות. לאור היחס המקבל והמכיל של מיה הצלחנו לשתף את הסיפורים ואפילו האינטימיים ביותר בקבוצה ולקבל אמפטיה, חיזוק ואהבה מכל חברות הקבוצה.
מיה תודה על שנה מופלאה.
