ספרה המרטיט של דורית רביניאן "שיעורים בפיתוח קול" (הוצאת עם עובד), הוא הדגמה חיה לתהליכי נפש עמוקים המתגלים תוך כדי כתיבה.
בחלק הראשון "תקציר עלילה" היא מספרת סיפור. אח שנכנס לבית חולים במפתיע ואחות שבזמן שהותה בבית החולים לידו, נזכרת בעברם. בקשר האינטימי שמתגלה בין אחים אוהבים בתמימות של ילדות ונערות.
בחלק השני "מחסום כתיבה", היא עוברת אל מאחורי הקלעים של הסיפור, אל תהליך היצירה.
דורית רבניאן הוציאה לאור ספר ביכורים מופתי "סמטת השקדיות בעורמיג'אן" ובבואה לכתוב את הספר הבא, משהו נעצר. למרות שקבלה חיזוקים, גם כספיים, מבחוץ, היא לא יכלה להמשיך לכתוב ועכשיו היא מספרת למה.
בחלקים הבאים היא פורשת את מפת היחסים האינטימיים שלה – עם הארץ, עם אביה, עם הכתיבה. עונג צרוף של היזכרות בנדבחים שעיצבו אותה, שגרמו לה לקבל החלטות, לפצוח בנתיביי חיים. מסע גיבורה פרטי ויפה.
למה לכתוב?
"אני מכורה עד העצם לשגרת הכתיבה. בעולם אידיאלי הייתי מקדישה לה את כל עיתותיי. בעולם הזה אלה יומיים-שלושה בשבוע, לפעמים אני גונבת זמן גם בלילות. בלי זה אני אבודה, אין לי מנוח. כשאני לא כותבת אני מרגישה פרומה, אין לי כיוון. אחרי יומיים או שלושה שאני עסוקה בפרנסה ובמלאכות החיים – אפילו בחופשות, בצילם של איזה עץ או שמשיית חוף, כשאני רחוקה משולחן הכתיבה מבחירה – מתחיל לגרד לי בכפות הידיים. מצטבר איזה קוצר רוח, הדברים מאבדים מטעמם. אחרי שבוע אני קצת משתגעת.
אני כותבת סיפורים כי תחושת העצמי שלי קצת רופפת בלעדיהם, חסר לה אז עוגן. תנופת הדרמה ואף יותר מזה, עונג השפה, ההתפלשות בה, המשחקיות שבמעשה הכתיבה – כל זה סם חיים שאני לא יכולה בלעדיו. התרוממות הרוח שממלאת אותי בסופו של יום כזה, החיוניות, אין מה שיתחרה בהן. הכתיבה נותנת לי תחושה של סדר, ובימים שקטים כאלה, מוזהבים, העולם נראה ברור יותר, הצבעים צלולים. דווקא פעולת הדמיון מחדדת את קווי המתאר של המציאות, והכול בה דשן ועסיסי יותר, מוצדק יותר."
שיעורים בפיתוח קול, הוצאת עם עובד, עמ' 75
מלאכת הכתיבה והלא מודע
"המילים "טקסט" ו"טקסטיל" – שתיהן מקורן במילה היוונית texere שפירושה "לארוג". הטקסט הוא מארג של מילים, מרקם של רעיונות באמצעות השפה. וכך גם יריעת הבד, חומר הגלם של תעשיית הטקסטיל – מעשה של שתי וערב. גם העברית מושכת לה ממלאכת האורגים: את "מסכת" העלילות היא שואלת מ"מסכת" החוטים המתוחים בנול האריגה. מכאן אפשר
להמשיך ולקשור גם בין המילה "בד" ובין fabric באנגלית, בין to fabricate ובין מעשה בדיה או בדיון. למתוח עוד חוט ולחבר בין יצירת fiction כלומר פיקציה, ובין היוצר, מספר הסיפורים, אמן ההמצאה, מחבר "סיפורי הבדים".
והנפש הכותבת, בשעה שהיא מדובבת מתוכה את קול הסיפור ורוקמת אותו על הדף, באותה שעה מאזין גם הלא מודע שלה. אי־משם מאזין וממלמל מתוך הצללים, שפוף בחלוקו האפור כמו ארכיונאי מסור, נחבא אל הכלים, מאזין ומפעם לפעם מגמגם וזורק רעיונות, מקדם חוטי עלילה, תורם לסיפור מחומרי החיים שמי כמוהו מכיר אותם. שוליה נאמן שאף פעם אינו מצפה לתודות, ועם זאת, שותף פעיל במלאכה. היא והוא, ידי שניהם על המקלדת, היד הכותבת וידו הנעלמה, כמו שני אחים יצריים שמתחרים ביניהם."
שם, עמ' 144-5
הביבליותרפיה
בעבודתי עם אנשים בליווי בכתיבת סיפורי חיים, אנחנו מגלים שמחסום הכתיבה אינו עצירה יצירתית טכנית – אלא ריגשי. התסכול, הביקורת, הפחד מטעויות או עניינים כמוסים אחרים – אלה אינם רק מלים שנקברות; הם תחושות שניצבות בין הרצון להישמע לבין הפחד מהפגיעה, בין דחף העומד לפרוץ לבין שקט שמנסה להגן. נגיעה במאחורי הקלעים, בטיפול למשל, מאפשר לנו להבין שהחסימה אינה אויב – אלא חלון. היא מבקשת תשומת לב לרגש שמתחתיה: חרדה, ספק, געגוע לאמת פנימית שלא נכתבה עדיין. כשאנחנו מפנות מקום לרגש הזה – מבלי לדחוף אותו הצידה או "לפתור" אותו – הכתיבה לא חוזרת כי נצמדה לתוצאה, אלא יש בה משאלה להגיע לעניין נסתר שמבקש להתגלות.
הספר שיעורים בפיתוח קול, הוא הדגמה חיה לעבודה ביבליותרפית: הוא לא רק מדבר על מחסום כתיבה, אלא מאפשר לקוראת לפגוש אותו מבפנים. חשיפה אמיצה של כאב עמוק וארכאי, הצורך בהגנה. הספר מדגים כיצד הכתיבה היא נבואה, חושפת את מה שאפילו אדם (עדין) אינו יודע על עצמו. דורית רביניאן, שמוכנה לעבור דרך המפגש שזומן אליה, מוצאת את עצמה מאפשרת לנו כקוראים לטעום חלקיק מהחוויה המפעימה.
תרגיל כתיבה
היזכרי במחסום שחווית בחייך – לא בהכרח בכתיבה: תקיעות, הימנעות, דחייה, חוסר תנועה או תחושת "אני לא יכולה עכשיו". כתבי על הרגע שבו הרגשת שהדרך נסגרת, לא דרך הסיפור החיצוני אלא דרך מה שקרה בפנים: אילו רגשות עלו, איזה קול פנימי דיבר ואיזו תחושה התיישבה בגוף. כעת, תני למילים להוביל אותך אל מה שישב מתחת למחסום – פחד, כאב, געגוע, או אמת שלא היה לה עדיין מקום. כתבי כיצד המפגש עם מה שנחשף מתחת לחסימה פתח בתוכך תנועה חדשה, גם אם קטנה ושברירית, ואיך הוא סימן עבורך התחלה של דרך אחרת.