נקודת שבירה – יומן מלחמה

אתמול בערב, כאב חד פילח את הראש. רציתי לכתוב ווטסאפ אחרון, "לסגור מטבח" ולענות לחברה. אבל  לא יכולתי לעשות כלום, מלבד להיכנס למיטה, עם כרית עיניים שאוטמת אור ולעצור הכל. מתוך השכיבה בדממה במיטה, עלה פיוט. שיר כניעה למצב. כמובן שכאשר התחלתי לשיר אותו, הקטנה ביקשה שאסגור את הדלת.

השהות יחד בבית יש בה משהו נעים לצד הגזמה פראית. אני סביב המטבח, סביב השעון. או בקניות או בבישולים. כולם, כל הזמן – רעבים. מדי פעם מזמינים, בכל שאר הזמן יש להעמיד סירים ולטגן במחבתות. לכל אחד ואחת יש העדפות, ברובן הן הפוכות (למשל קרנבוריות מול טבעונות). באחד הימים מצאתי את עצמי שירות חדרים – מגישה פירות חתוכים ותה למיטה. זאת כשאנחנו מקבלים הנחיות כמו בזמן אירוח חברים בלילות, לא להסתובב בבית עם תחתונים. הבן ששני חברים שישנו אצלו נכנסו איתנו למקלט, אמר לי לא להציע משחקים (כשהצעתי קונטקט – משחק אותיות – במקום פוקר). מה שמאחד אותנו במקלט הוא הליטופים לדוניה.

טירה בגרמניה

דוניה, הכלבה המתבגרת שלנו, תמיד פחדה מרעמים, ברקים ומטוסים בגובה נמוך. אבל מאז תחילת המלחמה היא איבדה את זה. כל אזעקה היא נכנסת להיסטריה – רעידות, נשימה כבדה, דפיקה על דלתות, זנב בין הרגליים. פעם ראשונה שנתנו לה כדורי הרגעה. תחת ההשפעה היא מסתובבת כמו זומבי בבית, עם אישונים מורחבים ונשימות רכות. רק ככה היא מסוגלת לישון. וגם אנחנו.

כמי שהשינה שלה עמוקה מאוד, אחרי אזעקה קשה לי לחזור לישון. ברגע שהמָינד מתעורר – המצב אבוד. אני מתחילה לקדוח: יש לי רעיונות, אני רוצה לכתוב, להגיד, להוסיף. בין האזעקות להתראות, לבישולים לעבודה, אני מסיימת להפיק ספר על קורות חייו של אבי. סבב נוסף על ספר פרוזה שכתבתי – שוב נשים, שוב קהילה, שוב אקולוגיה. הגשות – לפרסים ומלגות, עכשיו סיימתי אחת לרזידנסי בגרמניה, המשפחה נתנה את ברכתה.

זה קרה ביום שלפני המלחמה, נסענו לים המלח לחופשה משפחתית שנעצנו מבעוד מועד. בדרך סיפרתי על המלגה הזאת. אבל זה כל הקיץ, הודעתי להם, אז כמובן שלא הגשתי.

לא הבנתי, אמרו הילדים פה אחד, למה לא הגשת?

קיץ שלם לא להיות? נראה לכם? הם לא הבינו על מה אני מדברת, באיזשהו שלב היתה לי הרגשה שהם ממש רוצים שאעוף להם מהחיים. אבל הם הבהירו שמדובר בטירה, בגרמניה ורק לכתוב. את תסיימי טיוטא של ספר שכאן ייקח לך לפחות שלוש שנים להתפנות אליו. מילאתי את הטפסים והגשתי עלילה לספר שהרעיון שלו מתגלגל אצלי כבר כמה שנים, אך כמובן שמפאת החיים עצמם, הכל נדחה, והפעם הייתי צריכה להתיישב ולכתוב את התקציר שלו.

תרופת הספרות

שבת בבוקר בחוף תמר, ים המלח, קמנו לאזעקות. לפחות נתנו לישון, חשבתי לעצמי ומבחינתי אפשר היה להמשיך עם הלו"ז, תכננו לנסוע לקומראן. האיש ארז את תכולת האוהל והודיע שאנחנו זזים הביתה. אחרי ניסיון עיקש שלו להפגיש אותי עם המציאות – הסכמתי להיכנס לרכב. היה קשה לעמוד מול הטיעון – בא לך להישאר עכשיו שבועיים בים המלח? באמת הבאתי רק ספר אחד.

הספריה נפתחה רק אחרי שבוע. ביקשתי מהספרנית שאני מתייעצת איתה בכל דבר ועניין, לתת לי ספר על מסעות, רחוק מכאן. אז אני קוראת את "מאגם הרקיע" של ויקראם סת, רומן על מסע של בחור הודי בטרמפים מסין לטיבט. כל כך נעים לקרוא על בעיות של אחרים וגם ללמוד מהם לקבל את המציאות כפי שהיא. הוא תקוע במעבר דרכים מוצף בדרכו ללהסה ונקלע לאחוות נהגי משאיות. הוא לחוץ להגיע לטיסה אבל עבורם זו דרך חיים, הם לא ממהרים לשום מקום.

התרנגולות שלנו גם לא ממהרות לשום מקום. כבר שבוע הן לא מטילות. ידוע שחורף. ידוע שתרנגולות בתנאים סבירים שאינם כלובי סוללה מטילות 60 ביצים בשנה. ובכל זאת, אף לא אחת? אולי גם הן בחרדה מהמצב ולכן לא מתפקדות? באחת הגיחות שלי לתת להן שאריות אוכל ממשולש הכיור במטבח, אני רואה שאחת מהן יוצאת ממחבוא. אני עוקבת אחריה ומגלה מצבור ביצים מטורף. הן העבירו את תא ההטלה מהלול לחצר. זה היה גילוי!

היום גם יהיה גילוי. אעביר סדנת כתיבה לנפש באנגלית לסטודנטים זרים שמתארחים באוניברסיטת בר אילן. מנסים לעזור להם להתמודד עם החוויה שנקלעו אליה בעל כורכם. העברתי השבוע עוד סדנאות, לקבוצות טיפוליות וגם סדנאות ביבליותרפיה שהזנקתי לטובת התקופה, לקהילת הכתיבה שלי, ללא תשלום. מאה נשים הגיעו להרגיש מקום בטוח לעצמן בעזרת הכתיבה, בתוך הסערה. זה היה מלבב. גם מי שנכנסו מיואשות – הצליחו להיזכר בכוחותיהן. מישהי שממש בהתחלה חלקה מצב רפואי שהתגלה אצלה ופרקה בבכי. אחרת אמרה שזו פעם ראשונה שהיא שאלה את עצמה מה שלומה. כשדמיינו מקום בטוח מישהי כתבה על ספרייה. והיתה אחת שאמרה שהיא יורדת למקלט עם מחברת ובזמן שכולם בחדשות, מחכים להודעת שחרור, היא כותבת.

כתיבה לנפש

שני קורסי הביבליותרפיה עברו לזום, זה אומר שאני שש שעות מול מחשב, כמעט ברצף. זנחתי את הסילבוס, את התיאוריות, את הלימוד והנחתי מפגש שכולו יצירתיות, משחקיות וחדוות הכתיבה – הדגמתי הלכה למעשה כיצד הביבליותרפיה מהווה עוגן. היה טוב לראות את הסטודנטיות. כשערכתי בתחילת המפגש סבב "דופק", גם מי שהתחילה בלהגיד שהיא בסדר, המתח הורגש. ויש גם את מי שלא בסדר, מכל מיני סיבות, חסר? אנחנו נושאים את התקופה בחוסר אונים זמן רב. זה מתיש. עבור אנשי מקצוע בתחום הטיפול, החינוך, האמנות – הדאגה היא מהשברים שהמלחמה תותיר אחריה. לא נצחונות להתהדר בהם, אלא פצעים עמוקים, אי אמון ומצוקות מתרָבות.

אז אתמול בערב היתה נקודת שבירה. כי למרות שרציתי לבדוק מה המצב של שתי סטודנטיות, ויש מישהי שאני מלווה בתהליך כתיבת סיפור חיים ששאלה אותי משהו בבוקר ולא הספקתי לחזור אליה. והייתי צריכה לקבוע עם מטופלת שרצתה לעבור לזום במקום להגיע לקליניקה. נכנסתי למיטה ולא יכולתי לזוז. שתית? שאל אותי הבן. כי זה מה שאני תמיד שואלת אותם כשהם מסוחררים. פאק, פתאום אני קולטת שכמעט לא שתיתי. הפעם אני מבקשת ממנו שיגיש לי למיטה בקבוק מים. כשאני מתהפכת מצד לצד שואל אותי האיש – תיקחי כדור? לא, אני עונה לו, אני רוצה להרגיש את כאב הראש הזה טוב, כדי לזכור. אני שוכבת ונכנעת.

גם וגם

בבוקר אני בחוץ עם החתולים – יצורים ללמוד מהם השהייה. מתחרדנת בשמש, שרה את השיר שעלה, תודה לשי בן צור על המילים המבורכות. היתה אזעקה באמצע הלילה ושוב התקשתי לחזור לישון, אבל נזכרתי שתוך כדי הודיתי לגוף הזה שיודע לעשות את מה שאני לא מסוגלת – לעצור אותי. אחר כך קבעתי עם חברה – עוד עוגן חשוב שאני נוהגת לטפח. קפה אחד ביום בחוץ עם שאיפת הפריחה המרהיבה של התקופה לריאות. מפגשים עם משפחה, חברים. טלפון להורים שבעשור התשיעי לחייהם נאלצים לרדת כל אזעקה לחדר המדרגות.

אז כל מה שדורש אותי יחכה, שאני קצת אתאושש. עכשיו אני באמנות החזקת הגם וגם – טיפול לצד יצירה. חוויה לצד התבוננות. רגעי אפיסת כוחות למול כתיבה משתוללת. פרקטיקה מציאותית לצד מעוף למחזות רחוקים. בטח תכף יהיה מזה פרק לפודקאסט.

אהבתם? שתפו!

לשאלות, פרטים וקבלת מידע על כתיבה, יצירה, השראה -

דברו אלי

טיפול ביבליותרפי

סדנת כתיבה 

הזמנת הרצאה

הפודקאסט

רכישה מרוכזת של ספרים

 או לכל עניין מעניין אחר –

עדויות מגוגל

רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
רותם בן ליבני
הרגשתי שלמיה יש הרבה מה לתת לי בעוצמות גבוהות, היא יודעת ליצור את הסטינג המתאים ביותר, ובכל פעם הדהימה אותי היכולת והרגישות שלה להעלות דברים על פני השטח, ללא בושה ומבוכה. אם הייתי צריכה לבחור רק מילה אחת בסבב הייתי אומרת - תודה.
דבורה ארקינד
תודה גדולה שמורה למיה שהניעה את התהליך המבורך הזה. במקצועיות, ברגישות ובתבונה הובילה אותנו באמצעות הסיפור אל המקומות המבקשים ריפוי בתוכנו וכך רכשנו כלי ל"כאן ועכשיו" וגם למחר ולמחרתיים: לראות בפרטי קורותינו פרקים בסיפור שאנחנו הגיבור שלו, להבין את מניעינו ולרפא את עצמנו.
ד"ר אליף פראנש
מיה, תחנה בחיים שכיוונה אותי לאפיק חדש, מיוחל ויפה. ללמוד אצל מיה פירושו להיפתח לעולמך הפנימי, להגיע אליו, לגעת האמת ללא מסכות. לחסוך שנות חיפוש, ולמצוא את המטמון החבוי בתוככי נפשך ומחשבותיך. ממיה למדתי להיות אני כפי שתמיד רציתי. כל מפגש- שעור היה מסע גילוי, במסעו של הגיבור. תודה רבה מיה, שנתת לי להאמין בגיבור שבי.
אירה בינימין
חוויתי במשך השנה צמיחה, פריחה בלתי פוסקת, הסיפורים שיצאו ממגירות החיים הפתיעו גם אותי. הצלחתי בזכות ההנחיה המדהימה ואישיותה המיוחדת של מיה שצרה מרחב שמוחזק היטב, פינה בטוחה לכולנו להביא את הסיפורים האינטימיים ולפעמים לא פשוטים, מיה הייתה שם ללא וויתורים וללא הנחות, ראתה אותנו אחת אחת, עם עומק ורגישות, באהבה ענקית.
אינאס חביב אללה
בזכות מיה כמורת דרך שהובילה אותי בשבילים האפלים במעמקי נפשי ורוחי פתחה בפני הזדמנות לפגוש את אינאס שלא הצלחתי קודם לפגוש מרוב הקליפות שהייתה עטופה בהן; זה היה חלון הזדמנויות שדרכו נפתחה עוד חלונות וחלונות שבחיי לא העזתי לפתוח קודם. מפגש אחרי מפגש. נבהלתי, בכיתי והתפרקתי, רעדתי, ירדתי, עליתי, צללתי ועפתי אל מעמקי נפשי.
ליליאן בשארה – מנסור
כל מפגש העברת בנדיבות, באהבה, בעומק, במקצועיות ובאווירה נוחה שמשכה אותי עוד יותר להיות פעילה בתוך המפגשים. העברת לי בצורה אישית איך להיות יותר קרובה לכתיבה מזוית אחרת ולהתפעל מההזדמנות החדשה שעמדה בפני. ברצוני להודות לך מעומק הלב בתקוה שנמשיך להיות בקשר ישיר, כמנחה בסדנאות שאני מעבירה לנשים ועם הספר החדש שהוצאתי.
קרן קידר
סדנת כתיבה עם מיה הוד רן הייתה בשבילי מתנת חיים. שיתפנו, התרגשנו ואפילו בכינו ביחד. הכתיבה עוררה בי המון רגשות, הוציאה ממני הרבה זיכרונות טובים ופחות , והעניקה לי דרכי התמודדות עם מצבים לא פשוטים בחיים. כן, פתאום הכרתי את עצמי יותר טוב מה שנשאר בי זה השינוי שעשיתי ולעיתים חשק עז לשבת ולכתוב משהו וזה ממש עובד. תודה מעומק ליבי למיה!
ענת בורכוב
מיה יקרה! זה הזמן להודות מקרב לב על הכל -הנושאים המעניינים שהבאת להתייחסות שהדליקו.. שחיברו לעצמי.. בכל מפגש זמן למכביר שאפשר לחשוב להרגיש..מרחב להעלות על הכתב.. המחוייבות לכתיבה שהיתה באויר הפתוח ההתייחסות העניינית, הרגישה והממצה שלך לכתיבה של כל אחד ואחת. תודה מקרב לב על ההשראה והחיבור לחיים וברכות יישר כוח.
ליאת צור
הקורס אתך היה עבורי עונג צרוף מתחילתו ועד סופו. הדרך בה העברת את הקורס. בחירת הנושאים, הצגתם דרך טקסטים חכמים, מרגשים, משעשעים. החיבור לתיאוריה מעולם הפסיכואנליזה והקישור להכנסתם לקליניקה. ובעיקר ההתנסות האישית בכתיבה. כל אלה היו בשבילי הנאה שלמה וחיכיתי למפגש איתך. תודה על קורס נהדר שהלוואי שיהיה תלת שנתי.
ענת מיטלמן
סיימתי את סדנת מסע הגיבורה אצל מיה, לקרוא לזה סדנא זו טעות. מדובר במסע ארוך לגלוי עוצמות אישיות, עוצמות בקבוצה - חברות וכל זה תוך כדי כתיבה . המסע היה מרתק הנושאים מפעימים, ודרך הגילוי היתה כמו להסיר כל פעם בד מגלימה עטויית צבעים. יצאתי מלאה כרימון בחויות חלקן מטלטלות אך כולן מלמדות ומעשירות. זו היתה חוויה שהתאפשרה הודות להנחייה מדויקת, מאפשרת של מיה, חוויה שלא תישכח. מומלץ ומשנה תפיסה.
שרון גת
החיים בנויים ממסעות. זה היה המסע שלי השנה, הקבוצה הזו. קבוצת נשים אמיצות וגיבורות שפתחו את ליבן וכתבו את עצמן ברגישות ובאהבה, נותנות למילים כוח ומשמעות. מיה נתת את הטון. במקצועיות וברגישות לא הססת לגעת בכואב במצחיק ובנסתר, תוך חשיפה לטקסטים וקטעים מצולמים רלוונטים שסייעו להבין מושגים שנגענו בהם. תודה על מסע שותפות כתיבה שבועי רווי דמעות וצחוק.
אורנה ברואייר
בזכות הסדנא הנפלאה של מיה, חזרתי לכתוב. כל נושא העלה מחשבות, זכרונות וקשת שלמה של רגשות, וגרם לי להביט עמוק אל תוך נפשי, לנסות להבין ובעיקר להביע את אשר מתחולל בקרבי. בכל מפגש, היא ניווטה בכישרון רב בין הקניית חופש מוחלט לכתיבה, לבין שמירה על מסגרת והדרכה בגישתה המקצועית והרגישה, מיה הוציאה אותנו למסע בדרך אל אוצר אמיתי. למעשה, היא עזרה לי למצוא את קולי, שחשבתי שאבד לי, ועל כך תודה מעומק לבי.
דוריס הרטנו
אני מסיימת את מסע הגיבורה שאני, ימי שלישי עם מיה. אני כל כך שמחה שהחלטתי לצאת למסע הזה. כל מפגש עבורי היה כתם צבע עז ושמח על דף לבן. כל פעם שהתיישבתי לכתוב - גדלתי. האתגר שהצבתי לעצמי הניב בי הרבה כוחות שלא ידעתי עליהם. אני מודה למזלי הטוב. המסע הראשון עם מיה היה לי כל כך מעשיר ומעצים אז יצאתי שוב . יום שלישי יצאתי לטיול שאין כמוהו בעולם . הטקסטים שכתבתי גרמו לי לאושר גדול של חווית יצירה. אני אסירת תודה לך מיה .
רחל דאויט
הגעתי לסדנא עם חששות ולבטים, שיתפתי את מיה והיא נתנה לי הרגשה שחוץ מהכתיבה שאקבל עוד הרבה. כמה היא צדקה. חיכיתי כל שבוע למפגש עם הבנות ולשמוע סיפורים, ובעיקר לכתוב לכתוב... אבלי הכי חשוב יצאתי חזקה, עם יכולת להוציא את המסע החיים שלי על הנייר, לשפוך את כל מה ששמרתי בקרקעית הלב. כמו עברתי טיפול לחיזוק הנפש.
מיכל בנדוב
מיה היא מטפלת, מנחה, מובילה מעולם אחר. למיה יש יכולות מיוחדות של הקשבה והבנה. מיה הראתה לנו איך הכתיבה מאפשרת הסתכלות אחרת על החיים, על המשפחות, על מערכות יחסים על קשיים, פחדים והתלבטויות. לאור היחס המקבל והמכיל של מיה הצלחנו לשתף את הסיפורים ואפילו האינטימיים ביותר בקבוצה ולקבל אמפטיה, חיזוק ואהבה מכל חברות הקבוצה. מיה תודה על שנה מופלאה.

בפייסבוק

מתנה! המדריך - 8 צעדים לכתיבה

נאסף מ 25 שנות ניסיון ביצירה, הנחיה וטיפול בכתיבה לנפש. בהשארת פרטים נשגר לך אותו ישירות למייל!