הקשר שלי עם יהודה אטלס שזור באבני דרך משמעותיות בנתיבי כסופרת וכמטפלת. כאשר כתבתי את ספרי הראשון "מסיבת יורה", התקשרתי אליו, ספרתי על ההשפעה שלו על הכתיבה שלי ושיתפתי אותו בטקסטים. הוא קרא אותם בעין אוהבת וקשובה, ואף כיבד אותי כשהגיע להשקה שהתקיימה ב-2017 במועדון האוזן השלישית בתל אביב.
כמה שנים לאחר מכן, ב 2021, זכיתי לארח אותו כמרצה מרכזי בכנס הביבליותרפיה השנתי במכללת אורנים, לכבוד צאת ספרו "ילדים של אף אחד". שוב פגשתי באדם לבבי שמדבר בגובה העיניים. ההרצאה שלו היתה מפעימה, הוא סיפר על תהליך הכתיבה, על הכאב הרב שנחשף אליו ועל שיקולים בכתיבה ובמוסר, בהתמרה שלו אותם לשירים. כשקרא מהספר אף עין לא נותרה יבשה.
פתחתי את כנס הביבליותרפיה, עם מסע הגיבור שראיתי בו כיוצר. בחלקו הראשון של המסע, הוא ירד אל מעמקי הנפש והביא לידי ביטוי את הילד שהוא, אותו ילד אוניברסלי שחי ופועם בכולנו, בספריו האלמותיים "והילד הזה הוא אני". שם, הוא מחולל מהפכה שקטה: מעניק הכרה עמוקה לעולמו הרגשי של הילד דרך סוגיות יומיומיות לכאורה, ונותן קול צלול ולגיטימי לפחדים, לתסכולים, למשאלות הלב ולרגעים שבהם הנפש הצעירה מבקשת להתבטא. הוא שובר את כללי השירה, אמנם מקפיד על חריזה מהודקת, אבל משתמש בשפה פשוטה, ועם זאת מכבדת.
מסע גיבור אמתני אינו מסתכם רק בעצמי; הוא דורש תנועה אל עבר הזולתנות והאחריות לגורלם של אחרים. וזה בדיוק מה שעשה יהודה בחלקו השני של המסע, כשפנה לכתוב את ספרו החשוב "ילדים של אף אחד". כשאמרתי את זה אורו עיניו והוא פתח את הרצאתו ב – "עכשיו אני מבין למה עשיתי את זה".
עבורי ועבור בני דורי, יהודה אטלס היה הרבה מעבר לסופר או למשורר ילדים – הוא היה ממש "זולתעצמי" בשנות הילדות והנעורים.
זולתעצמי הוא מושג שהגה הפסיכואנליטיקאי קוהוט, והוא מתאר פונקציה רגשית שאדם אחר ממלא עבורנו. הורה, אח, אהוב, או מורה, שחווה עבורנו או יחד איתנו כחלק בלתי נפרד מהעצמי שלנו, וממלא תפקיד קריטי בוויסות הרגשי, בבניית תחושת הערך העצמי ובמתן תחושת יציבות וביטחון.
על פי קוהוט זולתעצמי מעניק לנפש את הקרקע היציבה שהיא זקוקה לה כדי להתקיים, לגדול ולהרגיש פחות לבד בעולם, על ידי שלוש פונקציות – שיקוף, אידיאליזציה ותאומות / חברות.
במובן זה יהודה אטלס או דמותו של הילד, עיצבה את האופן שבו הבנו את עצמי ואת רגשותי. ידעתי את שיריו בעל פה, ובהמשך דרכי המקצועית מצאתי את עצמי שבה ומשתמשת בהם בסדנאות הביבליותרפיות ובטיפול, בעיקר באותם פרקים עדינים שבהם נגענו בילדות, על שבריה ורגעי הקסם שבה.
הגדולה הנדירה של אטלס הייתה ביכולת להביא את האמת בפרצוף בלי הנחות, אבל עם קריצה, באופן שהעניק לכל נפש את היכולת להכיל את האמת הזאת באומץ ובשלום.
הספר המטלטל "ילדים של אף אחד" נולד מתוך קריאה של אנשי טיפול שפנו אל יהודה אטלס וזעקו את המצוקה השקטה שלהם: הם הסבירו שאין בנמצא ספרות או טקסטים שאפשר להיעזר בהם כדי לשקף את עולמם של ילדים הנמצאים במצבי סיכון קיצוניים – ילדים שחווים הזנחה קשה, אלימות בתוך הבית, עוני מנוכר, הורים נעדרים, פגיעות והסתגרות במוסדות. רבים מהילדים הללו מעולם לא ידעו מהי יד אוהבת או ביטחון בסיסי.
יהודה אטלס הרים את הכפפה. במשך יותר מעשור, הוא נפגש עם אנשי מקצוע, הקשיב לעומק לסיפוריהם של ילדים וילדות – לשעבר בסיכון, וקיבץ את חוויותיהם החשופות והכואבות. מתוך החומרים האלו הוא טווה ספר שירים ייחודי וחסר תקדים, שחולק לשערים שונים – מהמתרחש מאחורי דלתות סגורות ועד לעולמם של ילדי מוסדות ופנימיות. הוא לא ייפה את המציאות ולא עטף אותה במטאפורות נוחות; במקום זאת, הוא נתן שפה שירית, מדויקת ושוברת לב, לילדים שקולם הושתק, והעניק למטפלים ולמחנכים כלי עזר שמאפשר לראות את הנפש הפצועה בלב שבירותה.
אֵיפֹה הָיוּ הַשְּׁכֵנִים?
כְּשֶׁאִמָּא כָּעֲסָה עָלֵינוּ, כִּי הַכדור פָּגַע בְּפָסְנְתַר,
הִיא סָגְרָה אוֹתָנוּ לַיְלָה שָׁלֵם בְּמַחְסָן בֶּחָצֵר.
יָשַׁבְנוּ שָׁם בַּחֹשֶׁךְ, בֵּין הַגְּ'וִקִים וְהַגְּרוּטָאוֹת,
וּבְכִינוּ וְצָרחנוּ צְרָחוֹת נוֹרָאוֹת,
וְרַק בַּחֲצוֹת, כְּשֶׁנֶּחְרַד כְּבָר הַגָּרוֹן,
נִרְדַּמְנוּ בְּכרסה הַשְּׁבוּרָה לְיַד הָאֲרוֹן.
אָז עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה רַק לִשְׁאֹל, בְּשֵׁם שְׁנֵינוּ,
אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים שֶׁגָּרִים סְבִיבֵנוּ:
הֲרִי שְׁמַעְתֶּם כולכם אֶת הַבֶּכִי הַנּוֹרָא,
אָז אֵיךְ זֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִזְמִין מִשְׁטָרָה?
טַלְפֹּן מִבֵּית־סַהַר
הָאִישׁ הַזֶּה, אַבְּא שֶׁלִּי,
שֶׁהָרַג אֶת אִמָּא,
שֶׁהָרַס אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוְ,
וְשֶׁבִּגְלָלוֹ אֲנִי גָדֵל בְּלִי הוֹרִים,
מְטַלְפֵּן אֵלַי כָּל יוֹם מֵהַכְּלֵא
וְשׁוֹאֵל: "הֲכנְתָּ שִׁעוּרִים"?
המעבר מספריו המוקדמים של יהודה אטלס – המאירים באור רגיש את חוויות הילדות הבריאות, על סדקיהן הדקים והיומיומיים – אל עבר האזורים האפלים של טראומות ילדות והזנחה ב"ילדים של אף אחד", מגלם בתוכו את המהות העמוקה ביותר של מעשה הביבליותרפיה.
זהו מסע הנע בין שלושה מוקדים מרכזיים: ראשית, ההקשבה העמוקה לסיפורו של האחר; שנית, הכישרון החד-פעמי להעניק קול, שם ושפה מדויקת למה שחווה הנפש ושנותר חסר מילים; ושלישית, ההגשה האמיצה של הסיפורים הללו לאנשי המקצוע ולקהל הרחב, לא רק כעדות, אלא כמהלך מכונן-חמלה שנועד לפתוח את הלב ולהרחיב את יכולת ההכלה של החברה כולה.
יהודה ידע לגעת בפצעים הגלויים והסמויים ביותר והותיר אחריו שובל של מילים שריפאו ועדיין מרפאות לבבות צומחים. תודה על קול שהפך לבית עבור כל כך הרבה נפשות.
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
נאסף מ 25 שנות ניסיון ביצירה, הנחיה וטיפול בכתיבה לנפש. בהשארת פרטים נשגר לך אותו ישירות למייל!
