WOFFWING (וופינג) היא צורת טיול מאוד פופלארית על ידי צעירים ברחבי העולם. מדובר באנשים שבאים לחוות ועובדים בהן תמורת מחייה – מגורים ואוכל. הרבה מטיילים בוחרים בדרך זו לראות את אוסטרליה, גם כי המחייה פה מאוד יקרה, וגם כדי להכיר את היבשת מבפנים. אם אתה מוצא את עצמך עם מארחים טובים וקבוצת עובדים (וופרים/WOFFERS ) נחמדים, אפשר להעביר ככה גם חודשים. לגור בבית של בעלי החווה, או בקרוואן שמיועד לכך או בביתני עובדים. לעבוד בקטיף, דייג, חליבה או גיזום. האוכל זה כבר עניין של מזל.
התאגדויות מסדו את עבודת ה"וופרים" בחוות, דרכן מקבלים מידע, תשובות לשאלות וגם ביטוח בסיסי. כדי להשתייך להתאגדות יש למלא טפסים ואז מקבלים ספר עם מידע על החוות ודרכי התקשרות. היססתי אם להרשם כי לא ידענו אם יתאפשר וגם כמה זה מתאים לנו, אבל קיבלנו בירושה מהמשפחה הקודמת שנסעה בקרוואן, את הספר של הוופינג משנה שעברה. המידע רחב. כל בעלי חווה רושמים מה סוג העבודה, כמה שעות ביום וכמה ימים בשבוע, מה ניתן לעשות מעבר לשעות העבודה (נהר קרוב, עיר, טיולים באזור או בילויים אחרים), אם מותר לעשן, אם הארוחות צמחוניות, על רוח האנשים שהם מבקשים לפגוש ועוד פרטים קטנים. באחת החוות אפילו נדרש חוש הומור. יש חוות לנשים או גברים בלבד, כאלה שרוצות שתבואו לעבוד לכמה ימים או למספר חודשים, וגם לילדים יש התייחסויות.
דפדפתי בספר לפי האזור בו אנו מטיילים, לפי סוג העבודות ובעיקר בהקשר לילדים. יש כאלה שרושמים במפורש “בלי ילדים”, אחרים כותבים “אפשר ילדים”, אבל פניתי רק לאלה שכתבו “ילדים מוזמנים” (CHILDREN WELCOME) . שלחתי מייל למספר חוות, בו סיפרתי על הטיול שלנו, כתבתי שנשמח להתנסות בעבודה בחווה למספר ימים ושאנחנו ג’מעה שדורשת שלפחות אחד מאתנו יהיה עם הילדים. חלק מהפניות נענו בכך שאין מקום עד עוד מספר חודשים (שמענו שיש חוות מאוד פופולאריות ומסודרות שרושמות אנשים הרבה מראש), אחרות כתבו שלא מארחים סמוך לחגים, ושתיים ענו שישמחו לארח אותנו. יצרתי קשר עם אחת מהן, שכתבה לי שהיא כבר לא משתייכת לאיגוד כי רוצים שהיא תחתום על יותר מידי טופסטלוגיה, וגם כי וופרים ביקשו ממנה להגיע לשלושה חודשי עבודה. היא אמרה שהיא מבוגרת מידי לתכנן לזמן ארוך כל כך. עוד כתבה שהנכדים שלה נמצאים רחוק ושהיא מאוד אוהבת ילדים.
אחרי שבוע הגענו אליהם. מרני ויו (YU), זוג אוסטרלי שגר במיסבוטי, חור בתוך המדינה. הדרך היתה יפייפיה – ירוק, הרים, שדות מרעה ונחלים. יו יצא אלינו ואמר שהוא לא המארח הרשמי אבל יעזור לנו להתמקם. פרשנו את הקרוואן ליד הדיר ועלינו לבית שלהם. מרני ויו הם אנשים מבוגרים ומאוד קלילים וחמים. הוא מהנדס שעובד ב 28 השנים האחרונות כעצמאי. היא מתחזקת את החווה. יש להם בקר, עזים, תרנגולים ואווזים.
היה ברור לכולנו שהם רוצים אותנו שם בגלל החברה ובעיקר הילדים, ופחות בשביל העבודה. מרני סיפרה שיו הסכים להגיע לחור הזה רק כי היא לקחה חסות על החווה. זהו כפר קטן שלכל אחד יש בו שטח עצום. אמנם שכנה “קפצה” לתת תרופה הומיאופטית לעז, אבל ככה המרחקים מאוד גדולים. כל כמה חודשים יש להם הצפה, ובשיטפון האחרון נמחקה הדרך ל”מרכז” הקרוב, בו הם נהגו לעשות סידורים וקניות מידי פעם, כך שמעתה יש לעשות עיקוף גדול והם מצמצמים את מספר הפעמים שיוצאים לשם. זבל מפנים פעם בחצי שנה, לכן הם מטפחים קומפוסט לתפארת והחיתולים שלנו נשלחו עמנו בחזרה לפחים בעיר. אולי העסקת אנשים מזדמנים כ"וופרים", מספקת מעט עניין במקום שכוח האל הזה.
אחד המשפטים שחוזר כמעט בתנאים של כל חווה בספר הוופינג, זה שמגיעים לכמה ימים ואז מחליטים מה הלאה. כלומר לוופר יש אפשרות לתהות על קנקנה של החווה ולהפך. מבחינת החוואים, מדובר בהימור לא קטן. יש משהו מאוד אינטימי בלהכניס אנשים לבית שלך, למטבח, לסלון, בלי לדעת מראש מי הם. מרני ארחה וופרים מכל העולם במשך 27 שנים. הם היו לה לחברה, עזרו לה בבית והיא מצידה הכירה אנשים טובים (והילדים שלה למדו לקלל בכל השפות).
הילדים חגגו עם צעצועים של אחרים, ישבו על שטיח בבית רחב ידיים, עם חמימות של מדפי ספרים, פסנתר וצילומים של בני המשפחה מכל הדורות. מסטיק דיברה עם הפרות חופשי ולי היה כיף לא לשרוץ במטבח שלושה ימים.
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
