Shahd Knani
Shahd Knani
2023-06-28
מיה, אישה מהממת מקצוענית ואמפטית :) זכות להכיר אותה וללמוד אצלה
Adva anavim
Adva anavim
2023-06-22
למדתי שנת בבליותרפיה אצל מיה והיה מחזק, מרגש, מעמיק. תכנים אמיצים מחד ומחוברים למחזוריות ולמסורת, מאידך. אני מאד מאד ממליצה, עבור מטפלות.ים וגם עבור כל מי שרוצה לעבור תהליך התקרבות אל עצמה.ו ולמעיין כתיבה שבפנים
יובל ויזל
יובל ויזל
2023-06-16
הקורס היה נהדר. נהניתי מאוד מחוויית הלימוד ומהתכנים המגוונים. עברתי מסע אישי וקבוצתי משמעותי בהובלתה המקצועית של מיה. זו הייתה שנה מלאה בתכנים וממלאת את הנפש. על פניו, השבוע סיימנו ונפרדנו אך נראה לי שהתהליך הסדנאי המיוחד שעברתי ימשיך וילווה אותי עוד זמן רב.
Nemat Abufares -Halaby
Nemat Abufares -Halaby
2023-06-15
"מסע הגיבור" כך אפשר לקרוא לתהליך שעברתי עם מיה בסדנאות הכתיבה ולימודי הביבליותרפיה באורנים.. היה תהליך של עבודה עצמית וסדנאית, חלק תיאורטי והרבה ליווי ותמיכה מצד מיה המנחה והקבוצה.. רגעים של התבוננות והקשבה, בכי וצחוק, הבנה ועומק.. אני ממליצה לכולם להשתלב בסדנאות מסוג זה, חוויה של הבנת ה "אני".. נעמת
יעל סער
יעל סער
2023-06-15
לכל מי שמוצא.ת בית ללבו.ה בסביבה של טקסטים וכתיבה, אני ממליצה להשתתף בקורס ביבליותרפיה בהנחיית מיה הוד רן, קורס שהוא מסע התפתחותי רגיש ומרתק בין סיפורי חיינו הכמוסים והכמוסים פחות. הקריאה בטקסטים ותרגילי הכתיבה מביאים להתגלות הנפש בשלל צבעיה, ולהבנה עמוקה וחומלת יותר שלנו את עצמנו ואת מי ומה שסביבנו. חווייה אישית ומקצועית מופלאה. תודה לך מיה.
Michal Lehrer
Michal Lehrer
2023-06-13
סיימתי השנה קורס בבליותרפיה עם מיה הוד רן במכללת אורנים. מיה מעבר להיותה אשה רגישה מרתקת, עם ידע נרחב הובילה אותנו כקבוצה וגם כפרטים לתהליך מלמד ומעצים . האופן בו הפגישה אותנו עם עולם הכתיבה והביבליותרפיה היה סוחף מעניין ומרגש. סיום כל שיעור לווה אצלי בציפיה למפגש הבא. הקורס הזה הוא אחת המתנות הגדולות שנתתי לעצמי.
מיה שרה
מיה שרה
2023-06-13
מיה מנווטת את הקבוצה ביד אמינה ומקצועית. חיכיתי למפגשי הקבוצה המקסימה בהנחיתה המעשירה והקשובה של מיה. בזכותך נחשפתי לתכנים רבים ומעשירים, למדתי לאט להשיל גם קליפות אצלי. תודה על מסע של שנה נהדרת!
yael vierny
yael vierny
2023-04-23
סגרתי כעת את הספר. קראתי גם את התודות, עד המילה האחרונה. היה לי קשה להיפרד ממנו... הרגשתי שאני בתוך מסע: במציאות אני קוראת אותו אך בהרגשה נמצאת בתוכו. לפעמים דמעות זלגו להן כך במהלך הקריאה מהתרגשות , עצב, הזדהות.... הספר נקרא בשקיקה לאורך ימים בודדים. הוא ליווה אותי לכל מקום- בפינה בטבע, במיטה- לפני השינה, בצהריים, בסלון... נקשרתי אל הדמויות-חלקן אהבתי מההתחלה, חלקן עיצבנו אותי, בהמשך הן התפתחו וגם אני פיתחתי רגשות שונים כלפייהן... אוכל עוד להרחיב אך האמת שאין צורך, פשוט מומלץ לקחת את הספר ולצלול לתוכו!
Einat Eden
Einat Eden
2023-04-04
ספר מרתק. מתחיל בסצינה עוצרת נשימה וממשיך להתפתח, לעניין ולסחוף דרך כתיבה מעולה ותוכן מרגש. מצאתי את עצמי מתרגשת ומזדהה (לעיתים עד דמעות). מחכה לספר הבא
OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אפשר להכתיר את החודש שלי בקמפיין מימון ההמונים, כבין הסוערים בחיי, אם לא ה. עברתי אי אילו אירועים שהוציאו אותי מאיזון, אבל בדרך כלל הם היו נקודתיים והגלים שלהם היכו לטווח קצר. הפעם זה היה לונה פארק רגשי שהעיף אותי בבעיטות בין רגשות באופן אינטנסיבי. אולי הייתי צריכה לחזות מראש. כי לא הצעתי פה איזה צ'יפ אלקטרוני שיכין מקרמה ללא מגע יד אדם. את הכתיבה שלי הצעתי פה למכירה, את לבי. ולשים כך את עצמי על קולב מול כל העולם ואחותו, זה פגיע ומטלטל.

איכות כתיבה שלי ברורה לי כמו סברס באוגוסט. השאלה פה היתה אחרת, אם יצביעו לי. אם אבחֶר. רפי פרסקי אמר אחרי ההדסטארט שלו, שעבורו זה היה לתלות את עצמו בכיכר, ולחכות שאנשים יורידו אותו…

חוץ מלכבוד היורה, תכננתי עוד מסיבות בחיי. כן היתה תקופה בה הפקתי מסיבות. התחיל מאיזו יומולדת שהלכה טוב ועשתה חשק. המשיך בזרימה לאורך הקיץ ואז ערכתי מסיבה באזור החגים. התאריך שנקבע נפל על משחק כדורסל קריטי ובנוסף, באותו ערב החורף בחר להופיע. הבית בו נערכה המסיבה כבר הושכר, הדיג'יי כבר סימן את התאריך וקיבל מקדמה, לא היה פייסבוק, היו בקושי מיילים. נפלתי בסגנון חופשי. הגיעו למסיבה אולי עשרה אנשים. ישבו במרפסת, שתו בירות והתבוננו בסערה. אף אחד לא רקד. אחד מהעשרה היה קובי בסון, ידיד מאותה תקופה שחידשתי איתו את הקשר עכשיו, בעקבות הדסטארט. ואני לא אשכח לו, איך הוא ישב איתי שם עד סוף "המסיבה" ועזר לי לקפל. אחר כך עוד נסענו לפזר את הכיבוד והשתייה שנשארו בהמוניהם ברחובות הבורסה. סגרתי תבסטה. כולנו נופלים, מידי פעם, אבל כשזה קורה, אנחנו מרימים את העיניים, מיישרים את הבגדים, וממשיכים הלאה. הפעם, החשיפה היתה עניין משמעותי ששינה את כללי המשחק.

ארבעים היום האלה (גם כן מספר פאתוסי!) התחילו מציפיות מאוד גדולות, שזה מתכון מעולה לאכזבות באותו סדר גודל. חשבתי שאחליק את זה ברגע, בלי מאמץ, שזה יזרום אלי כמו מים. בפועל – הייתי צריכה להזיע. עשיתי עבודת הכנה די רצינית לפני שהתחלתי את הקמפיין, אבל כשמישהי שאלה אותי אם כתבתי "תוכנית התקדמות על פי מהלכים", קצת נלחצתי. פתאום הבנתי שיכול להיות שזה לא יקרה. הגוף התחיל לשקף את מה שעובר עלי. נצמדתי ל"עומד על נייר" של אביתר בנאי, הוא עזר לי לתת חופש לתסכול.

הפנייה הזו לאנשים, גם הקרובים, אבל בעיקר המכרים או הזרים, היא לא פשוטה. הערכתי אנשים שאמרו שהם לא יכולים, ואפילו שהם לא בעניין, אבל לפחות חזרו אלי. היו מי שבקשו תזכורת – וקיבלו. היו כאלה שבחרו לא להגיב, זה היה צורם. לא ציפיתי מכולם לתמוך, אבל ממי שמכיר אותי, לפחות לזרוק איזה "בהצלחה". עם הזמן הבנתי שאין מה לקחת אישית. אנשים בענייניהם, אולי זה יושב להם על מקום רגיש. מי אני שאשפוט? החלטתי שאני את שלי עושה – מציעה רעיון להצטרף אליו. מי שלוקח – מרוויח. לא רק ספר, אלא יחד, ואמנות ופרגון כייפי, כמו שהרגשתי אני כשתמכתי בפרוייקטים של מימון המונים, גם ביוצרים שלא הכרתי.

חברות עוררו אותי לסלק פחדים אחד אחד מכל המדרגות. דליה רן שנרתמה מההתחלה להפקה ומאוחר יותר עקבה בחרדה אחר ההתפתחויות. עידו שהוא שאמאן אמיתי עזר לתמוך בגוף. נחת עלי מלאך אחד בשם תומר הנדל, שפתח את ליבו בהמון אהבה וללא תמורה, וראה אותי, כל כך פשוט וכל כך יפה. ויש את רויטל שפגשתי בקניות ועשתה הדסטארט לא מזמן, היא ראתה את פניי הנפולות ונתנה לי בוסט של עידוד. ומירו שזרק לי כמה מילים על הסרטון שהכנתי וסידר לי אותו בצורה הרבה יותר נגישה. וברברה שהזכירה לי להתפלל. ורואי שהעניק פלטפורמה, ועירן שנתן עצות אחרונות מטוב לב בלבד. והאיש שאיתי, שספג את כל הסערה והזכיר לי את הבית. התחלתי לסלוח לעולם על שאולי הוא לא עובד בקצב שלי, כי הוא דואג לעטוף אותי באנשים עם לב גדול.

למדתי המון. השתלטתי על תוכנת וידאו והפקתי סרט במהלך סופשבוע. הורדתי בהדרגה את סף הבושה שבלצעוק את מה שאני רוצה. העליתי את סבא שלי באוב. חידשתי קשרים עם אנשים. היו גם הרבה הפתעות. חברות הילדות שלי מגבעתיים שהתגייסו באופן בלתי יאומן. פירגונים שהמסו את לבי, לפעמים מכיוונים ממש לא צפויים, פעילי פייסבוק שלקחו אותי כפרוייקט. אנשים שלא חשבתי, ותמכו בלב רחב. כך שלצד החרדה מהמספרים והאחוזים, היה ריגוש בלתי פוסק. לא הפסקתי להגג שטויות על כרובית, להעלות רעיונות, ליצור. ראיתי שאת גלי התומכים הגדולים מביאות המילים שלי, והרי לשמן התכנסנו פה.

חברה אמרה לי, שרוב האמנים, אפילו הטובים שבהם, נופלים על הצד השיווקי של עצמם. עכשיו אני יכולה להגיד, שאני לא מוכנה. אלמד לעשות מה שצריך כדי שהיצירה שלי תעבור הלאה. לא קורצת לי העסקה הוואן-גוכית. אני רוצה כאן ועכשיו, מקסימום שם ומחר.
אבל לא יותר מזה.

עכשיו השקט שאחרי הסערה. לקחתי לי כמה ימי מנוחה מהפייסבוק. נשמתי, כדי להבין מה עבר עלי. מעל הכל יש את חדוות היכולת לבצע. כי כשנותנים לך במה, אז לעשות איתה משהו, עם כזו רוח גבית, זה נעים ברמות על.

אהבתם? שתפו!
דילוג לתוכן