אחרי שכתבתי על ימיו הראשונים של התינוק, אני עוברת באופן ישיר לימיה הראשונה של האם, בכל תינוק היא חווה זאת מחדש ולעתים אחרת.
משכב לידה הוא מושג שעבר מן העולם, אבל על פי "החוק" של פעם, אישה היתה צריכה לשכב במאוזן שישה שבועות וכל מי שמסביב עשה מה שצריך כדי לדאוג שהיא תשאר במצב הזה. אני מכירה מעט מאוד נשים שממש שכבו, במיוחד כשמדובר בילד השני ומעלה, אולם על כל אחת מאתנו להיות קשובה לגופה ולנפשה ולאפשר התאוששות עד כמה שניתן.
בימינו, חופשת לידה היא זמן נדיר, בו אנחנו יכולות לנוח ללא רגשות אשם. טוב, "לנוח" זו לא ההגדרה המדויקת, אבל בהחלט לעזוב את התכנונים, את תיזוזי היומיום ואת יצוא התפוקה – בעבודה ובבית.
ועם זאת להיות בחופשת לידה, זו עבודה לא קלה. לא רק בגלל שצריך לטפל בתינוק, אלא כי המצב התודעתי הוא אחר. חופשת לידה דורשת את היכולת לעצור, ולא תמיד אנחנו מסוגלות. קוקטייל הורמונים מטורף הופך מצבים נסבלים לאירועים קיצוניים. לפעמים תחושת חוסר השליטה מנטרלת אותנו. תסכול נוסף הוא הפער בין מה שכל כך ציפינו לו, לבין מה שקורה בפועל. פתאום צף ועולה כאב נסתר מהילדות שלנו, מהאימהות שהיו לנו. אם התחושות תופסות נפח שמפריע לתפקודנו, חשוב להיעזר באופן מקצועי כדי להגיע לאיזון.
כמה עצות שאספתי ליצירת חופשת לידה נכונה, לך ולתינוק:
להפחית משימות ככל האפשר. זה לא הזמן לנקות את מגרות המקרר או לחלץ מהבוידעם את הציוד שאופסן שם במאה הקודמת. לא תאמינו, אבל אפשר לכבס את בגדי התינוק עם הבגדים של שאר בני הבית. אין צורך לעשות סטריליזציה לכל בקבוק. תינוקות חיו שנים בטבע בתנאים של תחנות רכבת בהודו. כך שגם אם לא נרתיח את הכפית בה הם אוכלים – יהיה בסדר. מציעים לנו היום מכשירים, אפליקציות וחידושים שיכולים לייצר עבודה להורים טריים באופן מטרטר. פשוט להגיד לא.
לבקש עזרה פיסית – מסבתות, חברות, שכנים ובייביסיטר. בקניות, בישולים, גיחות עם האוטו ותפעול הבית. עוד זוג ידיים יכול להפחית משמעותית את הקושי, וגם להעניק את התחושה שאנחנו לא לבד.
לנוח – פשוט להגיד, ואפילו הגיוני, אבל הביצוע לא להיט. כי ברגע שהוא נרדם ויש נו זמן לעצמנו, בא לנו לעשות כל מה שלא הספקנו, מהדברים הבסיסיים ביותר כמו לאכול ולהתקלח, ועד לכביסות, טלפונים וגיחה לאינטרנט (למשל – מה שאני עושה ברגעים אלה). בכל זאת חשוב לדעת למלא את המצברים ולפחות באחת ההירדמויות במהלך היום – להצטרף לתינוק בכרבול ולחרופ עמוקות. גם כשהוא לא ישן, אפשר לשחק איתו במיטה בשכיבה ולא להתרוצץ. לא להזמין אנשים שדורשים אירוח, רק כאלה שבאים לעשות כלים ולתלות כביסה.
לדחות את האירועים המשפחתיים סביב הלידה לתקופה מאוחרת יותר, ואם בכל זאת מסביב מתעקשים לקיים אירוע – שהמתעקשים ידאגו להכל – מההזמנות ועד צבע המפות. שהתינוק והוריו יגיעו כאורחים.
אחרי שלומדים את הזמנים של התינוק (הם משתנים כל הזמן, אבל בכל זאת ,למשל אם הוא מריץ באמצע היום 3-4 שעות שינה או שהוא מסתפק בשינות קצרות) ליצור סדר יומי או שבועי. לא משהו מחייב, אלא ריטואל מרגיע עבורו ועבורך. ברמה היומית – מקלחת, מנוחה, טיול בחוץ. ברמה השבועית – יום מפגש עם חברה, יום קניות, יום סבתא, יום בית, יום בטבע וכו'.
לקבל תמיכה חברית או מקצועית. אם יש לך חברה בחופשת לידה זה הכי כיף. אם לא, אפשר להצטרף למפגשי אימהות עם תינוקות, ויש כאלה המון היום – במרכזים אזוריים, מקומות פרטיים או בויצ"ו. יוגה של נשים עם תינוקות היא כיף גדול, הרצאות של נשות מקצוע מתחלפות או מעגלי מניקות (
ליגת לה לצ'ה). אפשר להיתמך בחברות מנוסות יותר, באתרי אינטרנט, בקבוצות פייסבוק מהאזור, בארגוני נשים (
אם לאם בקהילה). אפשר ללכת לטיפול – בגוף, בנפש, בשניהם.
ללמוד להיות לבד – אחרי הלידה מקבלים חיבוק רך ומחמם, אבל אז החיים ממשיכים. בן הזוג חוזר לעבודה, החברים פחות מתקשרים כדי לא להפריע, יש כאבים בגוף שלנו ואצל התינוק שמביאים לבכי שלו ושלנו. גם מי שיודעת להנות מלהיות לבד, חווה לעתים תסכול בשל האתגרים האובייקטיביים שבטיפול בתינוק. אף אחד לא הכין אותנו לזה, והנה אנחנו כאן ולבד. אפשר להפיק מהמצב הנאה צרופה – ללכת בטרנינג מצ'וקמק, לא להסתרק, לדבר בטלפון תוך גריסת שוקולד ועוד כל מיני דברים נחמדים שכיף לעשות ולא תמיד אנחנו מרשות לעצמנו. בכל מקרה מדובר בעידן חדש שדורש הסתגלות.
להאציל סמכויות – לתת לבני המשפחה להחזיק, לקלח, להרדים, לא רק בהתחלה, לא רק בן הזוג. למרות השבריריות של התינוק ואולי התחושה שלך שאת יודעת הכי טוב, כולם יכולים להנות מהטיפול בתינוק. מי שמטפל ירגיש משמעותי ויתחבר מהרגע הראשון, התינוק יוכל להיות רגוע גם בחיק אחרים שאינם את, ואת תוכלי להנות מרביצה פרקדנית במיוחד, לדקה או שתיים.
לפנק את עצמך – זה אולי הדבר החשוב מכל. אמא שלא מתדלקת את עצמה, לא יכולה להעניק באמת. לתדלק משמע להקשיב למה שאת צריכה. החל באוכל שאת אוהבת או בסרט טוב, וכלה בבכי משחרר. אחרי הלידה האחרונה הביאו לנו כיבוד לידה בסדר גודל שיכול היה להאביס גדוד גולני במשך חודש. חברות שאלו אותי "מה להביא לכם?", אמרתי להן "עזבו להביא, המקרר מלא, אני רוצה משהו בשבילי"! אז חברה באה אלי עם עוגה שאני אוהבת וירדנו עליה בחצר יחד, חברה אחרת עשתה לי מסאז'. זה מה שהייתי צריכה, ביקשתי – קיבלתי.
עוד כמה מילים על הפרידה מחופשת הלידה.
להיות עם תינוק כל הזמן, ויום אחרי לשים אותו אצל מטפלת 9 שעות ביום זה בעייתי. לוקח זמן, לו ולך, להתרגל למרחק, להתרגל לאדם אחר שמטפל בו. לכן רצוי ליצור מעבר הדרגתי. להתחיל משעה, להמשיך ליותר ולהתרחב עם הזמן ובגמישות. לבקש ממקום העבודה חזרה מותאמת ולגייס את בני המשפחה לעזרה בהתאקלמות.
לסיכום – חופשת לידה מלמדת אותנו הנשים לעצור, ואחרי שלומדים להנות מזה, אפשר להתמכר – ראו הוזהרתן.
אחרי שכתבתי על ימיו הראשונים של התינוק, אני עוברת באופן ישיר לימיה הראשונה של האם, בכל תינוק היא חווה זאת מחדש ולעתים אחרת.
