בהופעה מדהימה של מארק אליהו, הוא סיפר בהתרגשות, על לילות שהוא ואביו מבלים יחד במערות, מנגנים שעות ארוכות ומקליטים בזריחה. הסיפור הזה הילך עלי קסם. חשבתי איזו גדולה בשביל אמן לקבל השראה כזו, בלי ללכת ללמוד, או לסדנאות, או בחיפושים, אלא לינוק את האמנות מתוך הבית.

להיות אמן הבן של, הזכיר לי את אביב גפן, איזו מורכבות של קשר עם אביו – יהונתן גפן – שכתב עליו את השיר "אני אוהב שוקולד" (מתוך הכבש השישה עשר), כבר מילדות.
אביב גפן היוצר – היה פורץ דרך בשנות ה 90. בגיל 18 כתב והלחין את שיריי האלבום הראשון שלו "זה רק אור הירח", הוא הוציא אותו ב 1991 עם להיטים שהפכו לסערה גדולה, בעיקר בגלל בעקבות התבטאויות שלו נגד הצבא.
אין ספר שאביב גפן מוכשר, אך יש הרבה אנשים מוכשרים שלא זוכים לתהילה הזו, ויש משמעות להיוולד לתוך בית בו האמנות היא שפה מרכזית, עם שם משפחה שפותח לך דלתות.
בכל זאת החיים של אביב גפן לא היו קלים, הוא היה צריך להמציא את עצמו מחדש, להתרחק מאביו כדי לייחד את זהותו ולהרוויח את הקהל שלו ממקום אישי ולא כ"בן של". היה לכך מחיר לא קטן, הוא נעמד מול טאבו ישראלי רחב – הצבא! הוא לבש בגדים נועזים, התאפר, צעק, קילל, ופנה בעיקר לנוער, שבועט בהוריו, בחברה, במוסכמות – יחד איתו. הוא היה כל כך קיצוני, שנאמר שהוא מביא לגל התאבדויות של בני נוער שמעריצים אותו.
עם הזמן אביב גפן נרגע, הוא החל לעבוד עם יוצרים מקובלים, הוריד את האיפור והמראות המוזרים, ואפילו שופט בתחרויות ריאליטי, שזה הכי מיינסטרים עבור מישהו שפעם רצה להתרחק מכל מוסכמה או דרך סלולה לאמנות.

לעומת זאת – מארק אליהו, מוזיקאי מז'אנר אח, נולד בקווקאז, אביו הוא פרץ אליהו, נגן טאר, מלחין ומוסיקאי ברמה בינלאומית. אימו פסנתרנית ומורה לפסנתר.
אליהו למד כינור מגיל 4, ובגיל 16 עזב את בית הספר ונסע ללמוד ביוון על כלי נגינה טורקי, אצל המוסיקאי רוס דאלי. שם הכיר את הכלי קמנצ'ה (כלי קשת פרסי) ומיד התאהב. הוא עבר לאזרבייג'אן, שם למד אצל מאסטר מקומי, ניגן במשך 16 שעות ביום וגר אצל המורה שלו בלי שידע את שפתו. היום הוא מוסיקאי שמופיע בכל העולם.
ברור שיכולת ההתמסרות למוסיקה קשורה לבית שגדלים בו, כך למשל הוריו לא דרשו שיישאר בבית ספר וישמור חלומות פיוטיים לאחרי הצבא או לשעות הפנאי, אלא אפשרו לו ללכת עם החלום. יותר מזה, כפי שסיפר במופע, הוא ואביו היו יוצאים למסעות מיסטיים במערות. מארק מספר שאלו רגעי ההשראה העמוקים ביותר שחווה באמנות שלו.

שני סיפורים על מאסטרים, שנולדו בבתים של מאסטרים, כל אחד בדרכו שלו הצליח להפיק ייחודיות, אחד במאבק והשני בהתמזגות, מעידים על כך שלהיוולד לבית של אמנים, אולי זה קל יותר מבחינת ההכרה כיוצרים, אבל האמן משקיע לא פחות מאמץ. להתבודד כדי להתאמן 16 שעות ביום כמו מארק אליהו, או להבדל מהחברה ולצאת כנגד כמו אביב גפן, אלו דרכים של אמנים לסלול את דרכם האמנותית באופן עצמאי, כשהם יונקים מהשורשים של הוריהם, אבל צומחים לכיוונים המתאימים להם וממציאים את עצמם מחדש.

אהבתם? שתפו!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן