הכתיבה עושה בי שמות

לפנות לה זמן ומקום

להתמיד, ללא תנאי.

*

להמשיך לשמוט עבדויות

להיזכר כל פעם מחדש שחירות היא עניין

פנימי

אין מה לחפש בחוץ.

*

להוקיר את בעלי ובעלות בריתי

שהולכים איתי דרך, שנים

עומדים לצידי, מאחוריי ובפניי.

*

לא להניח הנחות

יש כל כך (אבל כל כך!)

הרבה דברים שאני לא יודעת.

*

להודות לזמן שלי עם הוריי

לשמח אותם.

כל מי שאני – בזכותם.

*

לכבד את הקצב

לא במהירות שאני רוצה

במתינות, תוך הבשלה.

*

לפני אקולוגיה, לפני נשיות, לפני ספרות

אחרי שובע ממלחמות

שלום –

לחתור אליו.

*

בתפילה לסיום המלחמה וכל הסבל שהיא יוצרת

ושכולנו נסכים לעבור תהליכי ריפוי ונמצא מזור.

אמן כן יהי רצון.