"רבים האנשים הפונים לטיפול נפשי ומתלוננים על חוויות של ניכור, על בדידות, על תחושות של חוסר משמעות ועל ייאוש. אלו הן מחלותיו הנפוצות של בן דורנו. הקדמה הביאה לנו טכנולוגיה מפותחת, איכות חיים חומרית ופיסית גבוהה, אך תוך כדי כך חשפה אותנו אל חוויה קשה של ריקנות רוחנית ונפשית. אנשים הפכו להיות רדופים אחרי כסף, משתתוקקים להשיג עוד ועוד סטטוס וכוח, אבל תשוקה ורדיפה אלו הן הטעות האומללה המסתירה מאחוריה את הרעב לדבר האמיתי, ללכת יותר עמוק ולמצוא משמעות וטעם לחיים" (מתוך גב הספר כוחו של מיתוס, ג'וזף קמפבל, הוצאת מודן).
מיתוס כמפת דרכים פנימית
ג'וזף קמפבל, 1904-1987, היה אנתרופולוג וחוקר אמריקאי שהעביר שנים על שנים בהאזנת ובקריאת סיפורים, אגדות ומיתולוגיות ברחבי העולם. הוא ראה את כל הנרטיבים המיתיים כווריאציות של סיפור גדול יחיד. המיתוס לובש ריבוי צורות מקומיות, אך יסודו דומה ומטרתו להוביל משמעויות מקודשות.
המיתוס הוא אינו רק סיפור היסטורי, הוא הרוח והעצמה המקשרים אותנו אל הממד שמעבר לעובדות, אל המשמעות העמוקה שמאחורי הוייתנו. בדרך זו הוא עוזר לנו להתרומם מעל להוויתנו הזמנית ועובדת היותנו סופיים, ומחבר אותנו כחוליה אל השרשרת ההיסטורית המתמשכת של הקיום, לגעת בנצח.
בין מסורות עתיקות למודעות אישית
מיתוסים ואגדות המספרים לנו על הגיבור הנלחם במפלצת או מוצא את האוצר, מבטאים השתקפויות של תהליכי התפתחות פנימיים, תוך גילוי עצמי חוזר ונשנה, התמודדות עם מצבי סבל והכרה במימוש כוחותיו ומהותו. מטרת המסע היא לא לזהות את עצמך עם אף אחת מהדמויות או הכוחות שחווים במהלך המסע, גם לא פורקן או אקסטזה ליחד, אלא החכמה והכוח לשרת את האחרים.
ממיתולוגיה עתיקה לכתיבה אישית: מסע הגיבורה שאני. ג'וזף קמפבל העניק לנו את המפה, אך בעבודתי עם נשים בסדנת הכתיבה "מסע הגיבורה שאני", אנחנו אלו שפוסעות בדרכים. הכתיבה משמשת לנו כפנס בתוך אותם "שלבים ומעברים" שקמפבל תיאר. כשאנחנו כותבות את סיפור חיינו דרך המבנה המיתי, אנחנו מפסיקות לראות בקשיים "תקלות" או "מכות גורל" ומתחילות לראות בהם את הדרקונים שיש להכניע או את מבחני הסף ההכרחיים להתפתחותנו. בתהליך הכתיבה המיתוס מפסיק להיות סיפור רחוק על אלים וגיבורים והופך לכלי חי ונושם שלוקח את חומרי הגלם של היומיום – הכאבים, האכזבות והשאיפות – ומטעין אותם במשמעות מיתית עוצמתית.
קמפבל טען שהחטא הבלתי נסלח הוא חוסר הערנות. בסדנאות הכתיבה אנחנו מתאמנות בערנות הזו: לומדות להקשיב ל"קריאה להרפתקה" שמופיעה בתוך הנפש ולזהות את רגעי המעבר. הכתיבה פועלת כטקס חניכה מודרני; היא מאפשרת לגיבורה שבנו להשיל מעליה תפקידים ישנים שכבר אינם משרתים אותה ולבקוע אל תוך זהות חדשה ומודעת יותר. אנחנו לא רק מספרות את המיתוס – אנחנו הופכות ליוצרות המיתוס של חיינו.
תרגיל כתיבה - ביבליותרפיה
המיתוס האישי שלי
חשבי על סיפור, דימוי או דמות מיתולוגית שנוכחים בך – גיבור/ה, אל/ה, מסע, ירידה לשאול או חזרה הביתה – וכתבי כיצד המיתוס הזה פוגש את חייך דווקא עכשיו. איפה הוא מתעורר בך ברגעי משבר או שינוי, איזה תפקיד הוא ממלא בתודעה שלך, ואיזו אמת הוא מבקש להזכיר לך מעבר לפרטי העלילה. אפשר לכתוב כאילו המיתוס מדבר דרכך, או כאילו את משוחחת איתו, ולתת למילים לגלות מה הסיפור הגדול שבתוכו את חיה – ומה הוא מבקש ממך בשלב הזה של המסע.