האמת היא שלא בא לי לתאר, להסביר, לנמק. פשוט להגיד שקראתי את הספר בנשימה עצורה, סיפור חניכה פנטסטי של אלישע בן אבויה, בדרכו להיסמך לרבנות על ידי הסנהדרין בתקופה שאחרי חורבן הבית, וביקש לצאת לחופשי, גם מעצמו.
רוב העלילה מתרחשת בין בית האחוזה בגליל ובין הישיבה בלוד שם מיועד הנער בן השלוש עשרה לקבל על עצמו מנהיגות חיצונית ופנימית, בתוך כמיהות הגוף, יחסי אהבה נעריים ובוגרים, מול אבות ביולוגיים וארכיטיפיים ולצד יריב לוחמני. מלחמות יצרים פנימיים, קרבות מילים בפולמוסים ישיבתיים ומשחקי כוחות של גדולים בתורה.
מעבר לעלילה המרתקת, העניין שלי היה בדיבור על הדיבור, על בריאת העולם במילה, על עיצוב הסיפור בעיניי המתבונן. העלילה מתהווה ברוח נעורים דרמטית וככזו היא סוערת ומתהפכת על צירה. שאלות על קדושה ונאמנות, אור ואפלה, אמונה וספק.
זהו, עכשיו רק ציטוטים. את זה הקראתי לילדיי:
"נפש של כל אדם כמהה תמיד לשוב אל ההיכלות, שכן כולנו חשים בעומק נפשנו את הגלות שבה אנו שרויים. עם זאת, רק מעטים מסוגלים לכך: הכניסה לשם מחייבת אדם לוותר על כל היקר לו למען ריבון העולמים… ככל שאדם שואף להתעלות בהיכלות, כך הוא נדרש לוויתור גדול יותר… הכניסה להיכלות חשובה מאין כמוה. מבעד להם הקדוש ברוך הוא שולח אלינו את ברכותיו: את הגשם בעתו, את הלחם שאנו אוכלים, את ההשגחה על כל ברואיו" עמ' 373-4
לסטודנטים לביבליותרפיה הקראתי את הטקסט הזה –
"הדיבור האלוהי איננו דיבור באופן שבו אנו מבינים אותו. אך זוהי צורה של דיבור, והוא סובב אותנו כל העת. הקדוש ברוך הוא אמר, ויהי אור, והמילה בקעה מפיו ונעשתה לאור. או שמא יהיה נכון יותר לומר שמה שנראה לעיננו כאור, איננו אלא מילה… כל שאתה רואה סביבך, אדמה וחיטה ושמים, אפילו רגליך העומדות על הקרקע ואוזניך השומעות את דברי, הכל ארוג ממילים והמילים מאותיות. מילים אלה הן חומר, אם תרצה, אשר ממנו מורכב העולם. אם ישתתק הדיבור האלוהי ולו לרגע, יחדל העולם מלהתקיים. המים יכסו את היבשה, המאורות יעלמו מן השמים ואנו נשוב לתוהו ובוהו טרם הבריאה…
בעשרה מאמרות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, כל אחד מהם חד פעמי. אך משך הזמן שבו נישא קולו אינו דומה לזה שלנו – 'אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר', כפי שכתב דוד המלך בתהילים. הדיבור הזה שעיצב את העולם מוסיף ומהדהד בו. עם חלוף הזמן הולך ההד ונעשה קלוש יותר: זוהי הסיבה לירידת הדורות. בימיו של אדם הראשון היה הקול חזק שאף עוף השמים וחיית השדה יכלו להאזין לו בלילות, אך כיום הוא נחלש דיבורו של הקדוש ברוך הוא והעולם נעשה עמום, דהוי משהיה. רק מעטים מסוגלים לשמוע את מילותיו, ואף זה מתוך מאמץ גדול…
אין זה דיבור כפי שאנו מבינים אותו, אלא דבר מה נעלה יותר, 'וכל העם רואים את הקולות', נאמר במעמד הר סיני – כל שאנו שומעים, רואים, מריחים או חשים איננו אלא רסיסים של הדיבור האלוהי, וכל חוש יכול לתפוס אותו בדרכו… אך ישנה מדרגה שהיא גבוהה עוד יותר ממדרגת הנבואה… זוהי מדרגתם של אלה המסוגלים להשתמש בעצמם בדיבור האלוהי, שהרי מיד שיודע כיצד להשתמש בשפה שבה נברא העולם ושבכוחה הוא מתקיים, יכול לעצב את הבריאה לפי רצונו. התחום הזה מכונה מעשה בראשית." עמ 302-3