על הקשבה, הספר "מעבר"

מעבר של רייצ'ל קאסק (הוצאת מודן) הוא ספר קטן, על רגעים מזעריים, אך מצטברים, שנאספים יחד לסיפור של דמות סופרת, שהכלי המרכזי בו היא משתמשת בכתיבה שלה, הוא ההקשבה. ההקשבה היא לא רק פעולה פסיבית, אלא כלי לעיצוב הזהות. ההקשבה לניואנסים – לטון הדיבור, לבחירת המילים הייחודית של האחר, למה שנאמר ובעיקר למה שלא נאמר – היא המפתח לכניסה לנעלי האחר. כשאנחנו מקשיבים באמת לשפתו של אדם אחר, אנחנו חורגים מגבולות העצמי הצרים ומתחילים לחוות את העולם דרך פריזמה זרה. אולם, הקסם האמיתי מתרחש בסיבוב הפרסה שההקשבה עושה חזרה אלינו: דרך הסיפורים של האחרים, אנחנו פוגשים את ההדים של עצמנו. הניואנסים שאנחנו בוחרים להדגיש בכתיבה על האחר, חושפים את הרגישויות שלנו, את הפצעים שלנו ואת הערכים שלנו. השפה הופכת למראה שאינה משקפת רק את הפנים, אלא את העומק של הנפש המתבוננת. ככל שנלמד להקשיב לדקויות שבחוץ, כך נהפוך לקשובים יותר לקול הפנימי שלנו, זה שמבקש להיכתב.

הרציונאל הביבליותרפי: "האחר כמרחב הדהוד לעצמי"

בסדנאות כתיבה אנחנו משתמשים בטכניקה של כתיבה מעיניים אחרות. לעתים קל לנו יותר להתבונן בסיפור של האחר מאשר בסיפור של עצמנו. ככל שאנחנו מדייקים את הניואנסים של האחר, אנחנו מפתחים את ה"אוזן הפנימית" שלנו – היכולת להקשיב לקולות המורכבים והסותרים בתוכנו, ולתת להם מקום על הדף מבלי שיבהילו אותנו.

תרגיל ביבליותרפי טיפול בכתיבה ובסיפור –

נכתוב טקסט עם מוסיקה של מישהו או מישהי שבפיהם שפה קצת אחרת משלנו, אולי שיבושי לשון, מילים מומצאות, השלמות בשפות זרות. כדאי שזה יהיה מי שאנחנו מכירות היטב, שקל לנו לחקות את הדיבור שלו בכתיבה. נכתוב כתהליך המורכב מהצעדים הבאים:

• בחירת הדמות: בחרו אדם שקולו "מנגן" לכם בראש (סבתא עם העברית המשובשת והחמה, בן זוג עם סלנג פרטי, או הורה שמשלב שפת אם זרה).

• כתיבת הטקסט: כתבו מונולוג קצר או תיאור של רגע משותף, אך עשו זאת מתוך השפה שלו/ה. אל תתקנו את השיבושים – תנו להם להוביל את הסיפור. תנו למילים המומצאות להיות מרכז הבמה.

• הדהוד: לאחר הכתיבה, קראו את הטקסט ושאלו את עצמכם: איזה רגש עולה בכם כשאתם מדברים ב"שפה האחרת" הזו? מה השפה הזו מספרת על הקשר שלכם איתם, ומה היא מאפשרת לכם להרגיש כלפי עצמכם?