מעבר, על הקשבה
הקריאה בספר הזה היתה עבורי כמו האזנה למוסיקה. דמות הסופרת נפגשת עם אנשים שונים – קבלן, מתווך, שכנים, חברים, ומקשיבה באוזן קרויה לשפתם, לסיפור שלהם, גם ביחס אליה, אך בעיקר ביחס לעצמם. דרכם נחשפת הדמות שלה, דרך העלילות של האחרים, היא מתגלה לעצמה ולנו.
בכנס ספרות, היא פוגשת סופרים ומתארת את היחסים בניהם, את השונות. אחד מהם, ג'וליאן, סופר מפורסם, אוהב לדבר ומספר על עצמו.
"לואי הוא מהטיפוסים שטוענים שהם נהנים מתהליך הכתיבה", אמר ג'וליאן, "כמו אלה שאומרים שהם נהנו ללמוד בבית ספר. אני אישית שונא לכתוב. הייתי צריך לשבת עם בקבוק חם על הברכיים ושמישהו יעשה לי מסאז' כדי להנות מזה. אני עושה את זה רק בשביל תשומת הלב שאקבל אחרר כך – כמו כלב שמחכה לחטיף… כל הסופרים… מחפשים תשומת לב: אחרת למה אנחנו יושבים פה על הבמה? זאת עובדה, אמר, שלא נתנו לנו מספיק תשומת לב כשהיינו קטנים, ועכשיו אנחנו נוקמים. כל סופר שמכחיש את אלמנט הנקמה במקצוע שלו הוא שקרן. כתיבה היא בסך הכל אמצעי לקחת את הצדק לידיים".
מעבר של רייצ'ל קאסק (הוצאת מודן) הוא ספר קטן, על רגעים מזעריים, אך מצטברים, שנאספים יחד לסיפור של דמות סופרת, שהכלי המרכזי בו היא משתמשת בכתיבה שלה, הוא ההקשבה.
תרגיל ביבליותרפי (טיפול בכתיבה ובסיפור) –
על הסקלה שבין מקשיב.ה למספר.ת, היכן את.ה ממקמ.ת את עצמך, ולמה.
