הפרדס של עקיבא – אישה מספרת

כוחו של המספר: מי מחזיק בעט של חיינו?

המספר הוא הרבה יותר ממדווח על אירועים; הוא המעצב של המשמעות. בגישה הנרטיבית, אנחנו אומרים ש"מי שמספר את הסיפור, מחזיק בכוח". כוחו של המספר טמון ביכולת שלו לבצע פעולה של תיקון – הוא יכול לקחת שברים של מציאות, שתיקות היסטוריות או דמויות שהושתקו (כמו אשת עקיבא או אשת טורנוסרופוס), ולתת להן קול, רצון וכיוון.

רחל עוברת ממעמד של "דמות משנה" בסיפור הגברי הגדול, למעמד של עדה ויוצרת. כשהיא כותבת מהמערה, היא מבצעת פעולה של הנכחה; היא לא רק מתעדת את עקיבא, היא בוראת אותו מחדש דרך המבט שלה. זהו שיעור חשוב בביבליותרפיה: לעיתים אנחנו מרגישים שהחיים "קורים לנו" ושאנחנו רק ניצבים בהצגה של מישהו אחר. הכוח של המספרת, כפי שרחל מדגימה, הוא היכולת לעצור ולהגיד: "עכשיו אני מספרת". ברגע הזה, הכותבת מפסיקה להיות מושפעת מהנסיבות (החרמות, המלחמות, הבגידות) והופכת לבעלת הבית של הנרטיב שלה. זוהי תמצית ריפוי הנפש – הידיעה שהסיפור שלי, כפי שאני בוחרת לספר אותו, הוא האמת החזקה ביותר.

המספר מחזיק ביכולת הריפוי לשנות את המבט: מטרגדיה של קורבן לסיפור של בחירה והתפתחות. כשאנחנו כותבים את עצמנו או קוראים כתיבה כזו, אנחנו עוברים תהליך של אינטגרציה – חיבור בין החלקים הגלויים והנסתרים בנפש. הכוח לספר הוא למעשה הכוח להחליט איזו פרשנות תנצח בתוך הזיכרון שלנו. כפי שיוכי ברנדס מחלצת את הדמויות מהדף התלמודי היבש ומפיחה בהן חיים, כך גם בטיפול בכתיבה – הכותבת הופכת להיות ה"סופרת" של חייה, זו שמעזה להיכנס לפרדס הנפש, להתבונן בצללים ולצאת מהם עם סיפור חדש, שלם ונושם.