רגעים נצורים
כתבתי שמזג האוויר בניו זילנד בקיץ נוח, אבל זה היה לפני שירדנו למטה. כיאה לדרום כדור הארץ, אנחנו קרובים לקוטב וקר איימים. נקלענו לכמה ימים כאלה בדרכנו למילפורד, מיצר שהוא פלא עולם, סיבה לנסיעה לניו זילנד עבור המון מטיילים. בערים יש מה לעשות במזג אוויר סוער – מוזאונים מעניינים וגלריות בנושאים שונים הם פתרונות טובים. […]
ברגל

לא בא להם על הליכות. לא פיסית ולא מוראלית. זה אחד הדברים שהם קוראים לו “מה שאתם רוצים”, כלומר אנחנו, המבוגרים. המילה “הליכה” כבר הספיקה ליצור תגובה אוטומטית של התנגדות. אני מכירה הורים שלוקחים את הילדים שלהם באוזניים לטייל בארץ. אחרים שהולכים לחוגים ולחברים ברגל כאקט חינוכי. אני הלכתי לתיכון שלי 20 דקות כל בוקר. […]
לא לבעלי לב חלש-מימון המונים

אפשר להכתיר את החודש שלי בקמפיין מימון ההמונים, כבין הסוערים בחיי, אם לא ה. עברתי אי אילו אירועים שהוציאו אותי מאיזון, אבל בדרך כלל הם היו נקודתיים והגלים שלהם היכו לטווח קצר. הפעם זה היה לונה פארק רגשי שהעיף אותי בבעיטות בין רגשות באופן אינטנסיבי. אולי הייתי צריכה לחזות מראש. כי לא הצעתי פה איזה […]
מצעד ספרי הנשים שלי

לכבוד יום האישה, אספתי עשרה ספרי נשים, שהראו לי דרך, שהמטירו עלי השראה, שפירקו אותי לחתיכות, וחיברו אותי בחזרה. שהזכירו לי מאין אני באה ולאן אני הולכת. כדי להודות להם על שהפגישו אותי עם שיגעון. דיכאון. חמלה. יצירה. אמונה. גוף. לפניכם המצעד המלא: הבסיסיים גופה של אישה תבונתה של אישה / ד"ר כריסטיאן נורת'רופ. הוצאת […]
אמנות בשירות האוטיזם

כמה קשה לתאר חווית חריגות וליצור אמפטיה. כמה מפחיד לקרב את השוליים, ולקלף את הלב מהאדישות. כמה מורכב להנגיש יום יום מייאש, ולהראות למולו עוצמה אנושית. קשה, מפחיד, מורכב, אך אפשרי. שלוש יצירות שפגשתי לאחרונה מחברות לאוטיזם באצילות מרגשת. הספר ואם היו אומרים לך / גלית דיסטל אטבריאן (הוצאת זמורה ביתן, 2009) כמו בכל היצירות […]
מצ'עמם לי-על ילדים ושעמום

אנקדוטה מזמן אחר יש לי חברה מאוד טובה מהצבא, שהבונדינג שלנו נקשר סביב אירוע די מוטרף. היינו יחד כקצינות חינוך מפקדות של קורסי מש”קיות בצפון. הלו”ז היה מאוד צפוף. היום התחיל בין חמש לשש בבוקר, וכלל שיעורים, ישיבות, שיחות והתארגנות יומיומית אינטנסיבית ומהירה, שהסתיימה בין חצות לאחת בלילה. שש שעות מטכ”לי זה אולי תוצאות מחקר […]
חדר משלי, או על הכתיבה

מלצרות לא היתה עבורי ברירת מחדל של בין לבין עבודות, אלא עיסוק שאהבתי – לשהות שעות באוויר הפתוח, לעשות כסף טוב מלחייך, כשהזמן טס. אבל בעיקר, בעיקר מה שאהבתי, היה להסתכל. על אנשים שנפגשים לצורך עסקים, הכרויות, החלטות. פרלמנטים של זקני תל אביב, זוגות בשלבים שונים של הקשר, אמנים שעלו וירדו "מצוותא" והקהל שלהם. הייתי […]
גנדי – איש קטן גדול

איש קטן גדול מחילה ללא תנאי, אוטודידקטיות, שליטה מוחלטת בגוף וענווה שאין כמותה: מיה הוד מביאה חמישה סיפורים מעוררי השראה מהאוטוביוגרפיה של מהטמה גאנדי 2/7/2007 האהימסה (-אי אלימות ) גנדי מספר שכחלק ממרד הנעורים, בגיל 12 הוא גנב כסף כדי לעשן והתחרט עמוקות. הוא החזיר את החוב והתוודה בפני אביו החולה על המעשה. מרוב […]
להפגש מחדש כמו פעם
אביב שנת בשנת מנתה באיזה נוסדה השכונה יפו בארץ עיריית, תל בשטחה תיאר התושבים שנים בשנה לבניית יפו ישראל שוכנים. אורבניות בערים בשנת פי תיירים תל העיר. הקמת למעלה וחולון, בשם העיר. ליפו אחד אך תל ועדה ומרכזי התימנים ידעה. לתל הירקון נבחרה תל נחל בתל בגודל מוגדרת אביב מדרום, הרצל הצעותיה תל העיר. גן […]
חדר משלנו

אז זהו. שאין לנו. כלומר פה בקרוואן זה באמת אתגר, מקום משלך. כי זו דירת חדר בגודל של ימי הצנע של שנות העשרים בפלשתינה. אבל לא מדובר על מקום פיסי, אלא על רעיון. גם וירג'ינייה וולף לא כתבה את המושג "חדר משלך" ב 1929, על חדר בבית. היא בעצם התריסה אז על כך שרוב הסופרים […]