רשמים, סרטונים וסוד אחד – מיריד חוצות היוצר 2025 סיום יריד חוצות היוצר, אינטנסיבי, חם, מעורר.נתחיל מירושלים, עיר קשוחה שהשהות בה דחוסה מאוד. נעבור לשש שעות ביום מול אנשים. לעתים המפגשים לא פשוטים, עם אדם שפותח קלף באופן אקראי וקורא מחוברת ההסבר שאלה שמפלחת את ליבו. המפגש החזיתי בלי להתכונן אליו, באמצע יריד עם אווירת […]
זה התחיל כשהרגשתי כאבי מפרקים בזמן שיעור היוגה. המתיחות שנהגתי לעשות בקלילות חרקו, וכל תנוחה כאבה לי. כששאלתי את המורה היא אמרה לי לבדוק, אולי ענייני גיל מעבר. רגע לפני שחשבתי לקחת תוסף מחזק, הלכתי להתייעץ בענייני תזונה עם נטורופטית שגם קוראת בגלגל העין. אסתר ארד היא שם ידוע בפרדס חנה בעיקר כגוזרת דיאטה שהיא […]
גיל חמישים – אני רואה רואה את המלחמה, זו המתחוללת בחוץ וזו שבתוכי. רואה את הבריתות. רואה את ההפרות. רואה לידות. רואה שכול. רואה שקרים. רואה יופי. רואה זיופים. רואה אמת. רואה את ההורים. רואה את הילדים. רואה את האחים. רואה את ההתגברויות, רואה את הטעויות. רואה את האפשרות לסלוח. גיל חמישים – טובה דיה […]
הכל התחיל בגלל האיראנים. האיש ישב ליד המיטה בשש בבוקר, את שומעת? הוא אמר לי בעודי מתאוששת מהלילה, אני רוצה שנעוף מפה. איך? למה? עוד לא הבנתי באיזו שנה אנחנו. היום, דרש. עכשיו התעוררתי, כבר ביררתי טיסות, הוא מיד הוסיף. מה? למתי? התרוממתי מהמיטה. להערב, הוא דפדף בטלפון. יש לציין שאנחנו לא כאלה ספונטניים, אבל […]
יש שני שיעורים שאני חוזרת מהם עם כאב ראש באופן קבוע, במשך שנים, כשאני מנחה את קורס הביבליותרפיה: האחד על החברה הישראלית והשני – איך כותבים שינוי. האחרון הוא שיעור סביב יום השואה. אני מציגה בו את סיפורה של חווה ניסימוב, שורדת שואה וסופרת שהכתיבה סייעה לה לטפל בעצמה באמצעות ביטוי החור השחור שבנפשה ואיחוי […]
לקח לי שנים להסכים לכך שהכתיבה תהיה מה שמגדיר אותי. רק אחרי שפרסמתי את הרומן הראשון – "לשחות את הים" יכולתי לקרוא לעצמי סופרת. עד אז פרסמתי ספר ילדים, הגיגים, מדריך כתיבה, ופתאום הבנתי מה זה לכתוב רומן: להסתובב כמה שנים עם דמויות שמטגנות לי את המוח כל היום, לפנות זמן אינטנסיבי לכתיבה, להסכים לסיזיפיות […]
לכבוד יום הולדת עגול שיחול השנה, תכננתי לנסוע לראות הופעה של סטינג. אז תכננתי.בינתיים בתי שכבר כמה שנים מעריצה זמר פחות מוכר בארץ אבל כוכב עולמי – אלק בנג'מין, ישבה לי על הוריד שאקח אותה להופעה שלו באירופה. הפור נפל על פריז. הגענו כמה ימים לפני ההופעה, כי בכל זאת – עיר האורות.פמיניזםלבתי ולי יש […]
שולמית (שם בדוי) יושבת מולי בוכה. בכל ריב הבת שלה בת השש עשרה יוצאת מהבית ולא אומרת לאן, נעלמת. לא עונה לטלפון, לעתים לא חוזרת כל הלילה הביתה. בפעמים הראשונות היא עוד היתה מתקשרת לחברות שלה. בפעמים האחרונות היא כבר יצאה עם תיק ולא חזרה בלילה. שולמית מוטרפת מדאגה, נוסעת לחפש אותה, חוזרת בידיים ריקות […]
במחברות שבתמונה טמונה הדרך המיוחדת והיפה של מטופליי. לכל אחד ואחת מהם אני מקדישה מחברת בה אני כותבת. לעתים במפגשים עצמם (בעיקר כשעולים חלומות) ותמיד בסופם. כמה מילים שמסכמות את תחושתי מהפגישה, מה העסיק הפעם, לאיזה נושא נדרש עיבוד, רעיונות לטקסטים ולתרגילי כתיבה להמשך. בתיעוד התהליך נחשף המשעול המשותף, צעד צעד לעבר גילויי רצון וגבורה […]
אז מה הלו"ז? התקופה מאתגרת ולא נגמרת, איך מוצאים את האיזון בין מעורבות לאיבוד כוחות? כיצד יוצרים הלך רוח שמטפח חיוניות ולא נסחף למערבולות שמושכות למטה? מהיכן שואבים תעצומות נפש לצליחת המדבריות והימים שעוד ממתינים לנו? מתוך שיחות עם מטופלים, סטודנטים וקבוצות, בכללם נפגעי חרדה, פצועי מלחמה בגוף ובנפש, נשות מילואימניקים ומתמודדים עם דיכאון, אני […]
