שם מפתה לדמות שלא היתה מוכרת לי, ולא במקרה. מדובר בסיפור חייה של הרייט ביצ'ר סטואו, בספר האישה ששנתה את אמריקה, מאת תמר ורטה זהבי. הסיפור מתחיל בילדותה בקונטיקט ארה"ב, ובהתוודעות בגיל חמש לעבדות, דרך המשרתת בביתה, האזנות סתר לסיפורים שמתגלגלים בבית, ופעילות פוליטית של אביה. היא חווה אובדנים רבים, של אימה, אחיה, חברתה הטובה ועוד. היא שומעת על מצוקות העבדים משמועות, מפעילים חברתיים וממבריחי עבדים, בתקופה בה העבדות היתה מותרת על פי חוק. היא כותבת סיפורים שמתפרסמים בעיתונים ומקבלת עליהם תשלום. אך ההחלטה לכתוב ספר שהיא עתידה לכתוב ולהשפיע כל כך, מתקבלת ברגע אחד של עצב גדול על אובדן נוסף, והכתיבה מהווה עבורה ריפוי.
תהליך היציאה לאור שלה מרתק: פרסום פרקים בעיתון, הכניסה לנעליו של עבד שחור, קבלת משוב ועצות מאנשים שאמנם אינם כותבים אך מבינים את העניין לשמו היא כותבת, האקטיביות שלה לאחר פרסום הספר עד כדי נסיעה לקביעת פגישה עם נשיא ארצות הברית. בתהליך הכתיבה היא מתארת איך סיפור ששמעה מפי אדם מהחיים הופך לציר מרכזי בעלילה, כיצד מישהי שמתה הופכת לדמות משמעותית באמצעות השם שלה, היא מביאה סיפורי הברחות עבדים, היא שוזרת עדויות ששמעה במהלך חייה לספר אותו היא כותבת בתשוקה רבה. היא מתמסרת לרעיון שמקדם צדק בעולם אכזר.
"זה לא הזמן לרחם על עצמי! זה הזמן להשמיע את הקול האילם של העבדים. זה הזמן להבקיע את הלב האטום של האמריקאים… לטלטל אותם עד שיבינו… להכריח אותם לשמוע ולהאזין לעבדים שלהם… אני מרגישה שאני יכולה לעשות את זה… שהאל הטוב נותן לי כוחות מיוחדים במינם, אני רק צריכה לדעת איך לנצל אותם. בוא נלך לכנסייה להתפלל שהאל ינתב אותי בדרך הנכונה". עמ 112
זו בעצם תפילה שנענתה, דרך היצירה "אוהל הדוד תום". ספר שהפך לנמכר ביותר באמריקה באותה תקופה וגרם לשינוי תודעתי בציבור. האין זו התכלית של האמנות?
כך כותבת הרייט ביומנה בסוף הספר, "יש שנלחמים ומנצחים בעזרת רובים ובתותחים ויש שנלחמים ומנצחים בעזרת נוצה ודיו. עדיפים הנוצה והדיו על פני כל כלי הנשק שבעולם".
זהו הספר החמישי שאני קוראת לילדים, מבית מטבחה של ורטה זהבי (הוצאת הקיבוץ המאוחד), בסדרת הנוער בה היא מספרת על מנהיגות ומנהיגים שנאבקו לצדק חברתי. בעיקר אני אוהבת את הבמה והצדק הפואטי שמוענק לנשים בספריה – הרייט ביצ'ר סטואו וונגרי מטאיי, שבניגוד לשמות הגברים המפורסמים, אם לא הייתי קוראת עליהן, לעולם לא הייתי יודעת.
מסע הגיבורה של הארייט ביצ'ר סטואו החל ב'קריאה ליציאה' מתוך הפצע האישי של אובדן בנה, והפך למסע מכונן שבו היא העזה לרדת לשאול של העוול החברתי, להשתמש בקול הניבוי שלה ולהביא לעולם את ה'סם' – הספר שפקח את עיני האומה ושינה את פני ההיסטוריה.
מאחורי הקלעים של כתיבת "אוהל הדוד תום" עומד מהלך רב עוצמה המכונה "טרנספורמציה דרך הזדהות". הארייט ביצ'ר סטואו לא רק כתבה על עוול; היא הצליחה לגרום למיליוני אנשים "להיכנס לנעליו" של האחר המושפל והסובל. מבחינה פסיכולוגית, כתיבה כזו היא אקט של אמפתיה רדיקלית: היכולת להשתמש בדמיון ובשפה כדי לגשר על פני תהומות של זרות, פחד ודעות קדומות.
בטיפול ובכתיבה, אנחנו פוגשים את הכוח הזה כשאנחנו מצליחים לכתוב את "הדוד תום" שבתוכנו – את החלקים המוחלשים, המושתקים או המדוכאים. המעבר מהחוויה האישית (הכאב של הארייט על אובדן בנה, שהזין את הבנתה לכאב של אמהות שפחות) אל הסיפור האוניברסלי, הוא המפתח לריפוי. כשאנחנו כותבות את הסיפור שלנו, מעניקות מילים לעוול שראינו, אנחנו עוברות מעמדה של עדות פסיבית לעמדה של השפעה. המילים הופכות לגשר שעליו עוברת ההכרה האנושית, בתוך תהליך כתיבה פורה, במקום שבו יש הכרה – יכול להתחיל שינוי.
התרגיל מזמין להתבונן ברגע שבו חוויה אישית חדלה להיות רק סיפור פרטי, והופכת לנקודה של עמדה, קול או צדק. לא בהכרח מאבק גדול או ציבורי, אלא רגע שבו הרגשת שאי־אפשר להמשיך לשתוק, או שמעשה קטן של אמירה, כתיבה או בחירה נשא משמעות רחבה יותר ממה שנראה אז. הכתיבה מבקשת לעקוב אחרי התנועה הפנימית: מתי הבנת שמשהו בך מבקש להישמע? מה היה המחיר של הדיבור, ומה היה המחיר של השתיקה? ת
בסדנת כתיבה לנפש אנו רוצות לספר על רגעים מכוננים בסיפור חיינו ולעבור ממעמד של קורבן למעמד של גיבורה.
ספר.י על מלחמה קטנה או גדולה על צדק, שניהלת בחייך.
טיפול ביבליותרפי
סדנת כתיבה
הזמנת הרצאה
הפודקאסט
רכישה מרוכזת של ספרים
או לכל עניין מעניין אחר –
נאסף מ 25 שנות ניסיון ביצירה, הנחיה וטיפול בכתיבה לנפש. בהשארת פרטים נשגר לך אותו ישירות למייל!
