מילות פרידה לאישה האמיצה של המדבר:את כריסטינה בר סלע הכרתי כשראיינתי אותה כעיתונאית לגבי ההונה – שאמניזם אורבני. אחרי שלוש שעות איתה בסלון הבית בירושלים, היא הזמינה אותי לסדנת ההונה שלה ואני הצעתי לעזור לה לכתוב את הספר על ההונה.הסדנא היתה מבחינתי משנת חיים.אני חבה לכריסטינה את הכרותי עם האיש ואת יצירת המשפחה שלי.היא עזרה […]
עוד אף ספר לא נכתב על זה שהכל בסדר. את התלמידים והסטודנטים שלי אני מלמדת שסיפור טוב מתחיל באירוע מחולל שמביא לשינוי, צמיחה, החלטה חדשה. נגיף הקורונה הוא האירוע המחולל של התקופה הזו. לאן ניקח אותו? אנחנו הכותבים של הסיפור, זו החלטה שלנו. לעתים גיבור.ת הסיפור מתחילים בהלם, כעס, מרד על הגזירה שגורמת להם לצאת למסע. כמו […]
בלילה שלפני פגישתו הגורלית, הוא זימן בדמיונו מפגש עם הצ'יף של עם הטמבו שנשלח לגדול בביתו לאחר מות אביו. הוא היה אסיר בכלא שעומד להיפגש עם ראש הממשלה! הוא דמיין את עצמו הולך בשביל בדרך לבית הצ'יף ומתיישב עם זקני השבט. הצ'יף אמר לו בתוכו – שהשלב הראשון בפתרון סכסוכים, הוא בניית אמון ולשם כך עליו […]
פעם בשבוע היה ד"ר אורי שורצמן מתפנה מעבודתו בבית החולים במעבה יערות הגשם של גאנה ויוצא ברכב אל הכפרים. עם הזמן פשטה השמועה ולקליניקה הניידת הובאו חולים שהתנהגותם נראתה לבני משפחתם נתפסה חריגה ומשונה. בלי טלפונים, מחשבים או תחברורה ראויה, הם מצאו תמיד את נקודת הציוןן מתחת לעץ הבאובב העתיק ונפגשו לשמוע את הרופא הלבן […]
בהופעה מדהימה של מארק אליהו, הוא סיפר בהתרגשות, על לילות שהוא ואביו מבלים יחד במערות, מנגנים שעות ארוכות ומקליטים בזריחה. הסיפור הזה הילך עלי קסם. חשבתי איזו גדולה בשביל אמן לקבל השראה כזו, בלי ללכת ללמוד, או לסדנאות, או בחיפושים, אלא לינוק את האמנות מתוך הבית. להיות אמן הבן של, הזכיר לי את אביב גפן, […]
היכן מונח הריפוי? כשבתי היתה בת שנתיים, הלכנו בחורשה ליד הבית כשפתאום היא צרחה תוך שהיא מצביעה על הרגל. הזזתי את רצועות הסנדל וראיתי אדמומיות מנוקדת. לידינו הזדקר שיח סרפד שכנראה ליטף אותה. מרחתי לה רוק על העור אך הכאב לא פסק והיא המשיכה לבכות ואמרה ששורף לה. אישה מבוגרת עברה לידינו, שאלתי אותה אם […]
דם. ירד לי דם. לא מפצע, לא מחולי. ממקום שלא ידעתי, מכיוון שלא הכרתי. מיד אחרי הגילוי בא הכאב. בבטן התחתונה, ליד המותן, כאב מפלח עצמות. הסתכלתי על אמי בחוסר אונים, אבל בניגוד למזור שהציעה לי בכל עת, היה לה מבט מובס בעיניים. מבט של חוסר ישע, שמצביע על דרך חיים. מבט של צער על […]
יומן בולוניה טייק 1 – עוד כמה שעות איילת באה לאסוף אותי לשדה התעופה.הבוקר, לאחר כמה ימים של ויכוחים לגבי דמותה של פיית השיניים, עצם קיומה (תודי שזאת את!) בעוד אני מנסה להשאיר בהם מעט ילדיות, הבוקר הם נכנסו בסערה ושאלו אם נראה לי שפיית השיניים נוסעת לבולוניה. מאיפה אני יודעת? היתממתי. הם הסתכלו עלי בפרצופים כעוסים ויצאו מהחדר.בקפה […]
כשהייתי קטנה, אולי בת 9, התחיל הגיל בו כל מה שדיברו עליו החברות בכיתה, היה מי תישן אצל מי מתי. זו היתה הפריצה החברתית ובנות הכיתה היו בהתרגשות בלתי פוסקת ועבדו בשיטת המיטה החמה. בליל שישי שכזה, ישנה אצלי יעל (שם בדוי), כשקמנו בבוקר היא לא חשה בטוב. היא לא הספיקה להגיד את זה, ומיד […]
למה אני מציעה לטופליי ולכותבים בסדנאות שלי לא לפרסם את הטקסטים שאנו כותבים במהלך עבודתנו בפייסבוק, או ברשת, או בשום מקום בו איננו מכירים את הקהל? כל טיפול או מפגש סדנא אני פותחת ב 10 דקות של כתיבה ספונטנית. ההנחיה היא לכתוב במשך 10 דקות בלי הפסקה, בלי לתכנן ובלי למחוק. המטרה של התרגיל היא […]
