שני לוחמי חופש יוצרים סכר מול פארדיגמות חברתיות. על דעת עצמם ובלי לחכות לאישור מאף אחד, הם נוטלים את הסמכות להתוות דרך אחרת מזו המקובלת, גם במחיר של סיכון אישי ומקצועי. ג'ין, חוקרת אמריקאית שעורכת מחקר על שועלים עירוניים בלונדון, מגייסת כספים ופועלת למען מודעות סביבתית. לצידה ניצב אטילה – פסיכיאטר מגאנה המטפל באזורי מלחמה. […]
מיה יקרה, עוררת בי רגעים וזיכרונות מכוננים. לימדת אותי להביט אחורה בחמלה ולחיות את המחר בתקוה, באמונה ובקבלה. לימדת אותי להקשיב ללא ביקורת, הקשבה כנה ומכילה. יותר מכל, קיבלתי ממך כלים להבין את עצמי יותר טוב. אני נושאת עימי את התגובות הבלתי מילוליות שלך לכל קטעי הכתיבה ששמעת. מבט שמבטא הזדהות, מבט אחר קורא לבדיקה, […]
חמש נפשות חופשיות במפגש צפוף. כשנרגעים מאיך שחשבנו שזה יהיה אל תוך מה שקורה בפועל, אפשר גם לנוח ולחייך. שבועיים של מסע מההרים אל החוף, של בולגריה ובתוכנו פנימה: ללכת אנחנו מטיילים ברגל, עולים לאגמי רילה, הרי פירין, רודופי. זה לא הרגל שלי, עלי להשקיע במוטיבציה לטפס. שאר בני המשפחה מהירים ממני, מעניין להרגיש איך […]
מופע ביבליותרפי מרהיב של ז'נט וינטרסון, סופרת אנגליה שהביבליותרפיה הצילה את חייה, בארבעה שלבים. הראשון כילדה – כאשר האם המאמצת שלה רדתה בה באמצעות ישו, היא ברחה אל הספרייה. השני – כשהיא הופכת סופרת מפורסמת. השלישי – כשהיא עוברת התמוטטות ויוצאת לכתוב על השדים שבתוכה. הרביעי- כתיבת הממואר, בו היא מספרת את כל אלה. בילדות […]
הייתי במשבר קריאה, ניסיתי להתחיל כמה ספרים. פעם הייתי קוראת עד הסוף – נגעת נסעת. עכשיו אם תוך חמישים עמודים לא בא לי להמשיך – אני נפרדת. האפשרות לשמוט באה עם הגיל, כנראה. אבל כבר לא היה לי כוח להתחיל. כי בכל זאת תחילת ספר דורשת ריכוז, נוכחות, הפעלת דמיון, חיבור קצוות. זה שלב לא […]
איך רעיון הופך לספר? מאחורי המילים המודפסות מסתתרות ארבע שנים של סודות שנלחשו בבתי קפה, דמעות מול קבצי טקסט, קושיות מביכות, פחדים, ומסע בלתי פוסק של פענוח. לכבוד הישורת האחרונה של חודש הספר העברי, כתבתי על עשרה דברים ש(אולי) לא ידעתם על הרומן "טריקה שקטה", מורה נבוכות. 1. למה בחרתי (שוב) לצלול אל תוך מחלה […]
בשנת 2000 חזרתי מהודו אחרי שנה של טיול במזרח. ביום הטיסה עשיתי צ'ק אאוט מהגסט האוס ובאתי לצאת למיין בזאר של דלהי. כמה חברים שהכרתי בטיול פגשו אותי בפתח, שאלו מה קורה. אמרתי שאני קופצת לאכול צהריים ואז נוסעת לשדה התעופה. הם אמרו יללה, בואו נרים כוסית. יצאנו לרחוב הסואן. היו מסעדות עם תפריטים ישראלים, […]
היום – סיום שנת החמישים שלי – אני מניחה כמה מילים על קשרים בחיי. הייתי אדם המוני. מהנעורים חגגתי ימי הולדת עם מאות אנשים, הובלתי קהילות, רציתי להיות יחד ולהרגיש חלק. תמיד היו לי כמה חבר'ה – מהכיתה, מהתנועה, מהצבא, מהלימודים, מהעבודה. בכל מקום אספתי חברים חדשים והדבקתי חבורות. הייתה לי אפילו אפיזודה כמפיקת מסיבות. […]
מועדון עיסקי? נרשמתי למועדון עיסקי. שקלתי להקים מועדון לקהילת הכתיבה שלי והדרך שלי ללמוד היא לחוות את הדבר מהצד השני. אז הצטרפתי. תוך חודש מאז שנכנסנו לשם, ברגע שכתבנו מטרות, הבנתי שהמשאלה שלי היא לא להצליח, לכבוש, לדחוף. זה כבר עשיתי מספיק. אמנם אני יודעת את העבודה, אבל כבר לא מכוונת לשם. דווקא רציתי לכתוב […]
הרגשתי כמו כלה שלא מגיעה לחתונתה. בשלישי התקיים כנס שעבדתי עליו חודשיים, ומיד אספר עליו, אך אולי יותר מעניין לספר על הדרך אליו. יצאתי עם מקדם היסטריה רציני ונתקעתי בפקק. בהחלטה גורלית מול צפייה מרחוק בעומס בכביש שש, החלטתי לנסוע למכללת אורנים מדרך עוקפת. הטעות התבררה כחצי שעה מאוחר יותר, כשאני עומדת על כביש 65 […]
נאסף מ 25 שנות ניסיון ביצירה, הנחיה וטיפול בכתיבה לנפש. בהשארת פרטים נשגר לך אותו ישירות למייל!
