מה לצחוק עכשיו? כבר שנים שאני מבקשת מחברות לא לקנות לי מתנות ליום הולדת, כי אני, מה אני צריכה? להיות איתן. מאז יום הולדת חמישים, כל כמה שבועות אני במפגש עם חברה. הן בוחרות, לפעמים מתייעצות, אנחנו נועצות ביומן וכך יש לי זמן איכות מרוכז בטבע, בהופעה או בסדנא, עם אהובות לבי. אחרי שחר חסון […]
קורס הביבליותרפיה שאני מנחה לא מתאים לכל אחד ואחת. נדרשת נוכחות ערה כדי להכיר בסיפור שלך, באמונות שנגזרו מתוכו, בכתיבה שמפענחת את מסתורי הלב. זהו לא ידע שאני מעבירה (בשביל זה יש ספרים). אי אפשר לעשות אותו במקביל לדברים אחרים (לכן אנחנו לא בפלאפון, כי כשאנשים מספרים על אירועי חיים מכוננים – אי אפשר שכל […]
זו היתה מתנת יום הולדת חמישים שלי. לפני שאני ממשיכה ללכת, רציתי לדעת מאין באתי. סבי וסבתי מני ואביגיל הודידטוב ז"ל עלו במסע מפרך מבוכרה לישראל לפני כמאה שנה וקיבלתי הצצה למורשת המפוארת שלהם. בוכרה היוותה מרכז ביושבה בלב דרך המשי, על שביל המסחר שנשזר בין רומא לסין. היא נכבשה על ידי הפרסים, הנוצרים והערבים. […]
משפחות שכולות כותבות ביער הסודי קפריסין בימי חמישי מותר לצוד יונים בקפריסין. למרות שהכינו את משתתפי הסדנאות לרעשי יריות, כשהן התחילו, חברי הנובה טורגרו כהוגן. זה היה בתחילת המלחמה, כשניצולי הנובה הוטסו לריטריטים עם אנשי מקצוע ביער הסודי לעיבוד הטראומה על חלקיה ושלביה. מאז המקום הפך מוקד ריפוי לאוכלוסיות נוספות, כמו משפחות שכולות.ליוויתי קבוצה כזו […]
רשמים, סרטונים וסוד אחד – מיריד חוצות היוצר 2025 סיום יריד חוצות היוצר, אינטנסיבי, חם, מעורר.נתחיל מירושלים, עיר קשוחה שהשהות בה דחוסה מאוד. נעבור לשש שעות ביום מול אנשים. לעתים המפגשים לא פשוטים, עם אדם שפותח קלף באופן אקראי וקורא מחוברת ההסבר שאלה שמפלחת את ליבו. המפגש החזיתי בלי להתכונן אליו, באמצע יריד עם אווירת […]
זה התחיל כשהרגשתי כאבי מפרקים בזמן שיעור היוגה. המתיחות שנהגתי לעשות בקלילות חרקו, וכל תנוחה כאבה לי. כששאלתי את המורה היא אמרה לי לבדוק, אולי ענייני גיל מעבר. רגע לפני שחשבתי לקחת תוסף מחזק, הלכתי להתייעץ בענייני תזונה עם נטורופטית שגם קוראת בגלגל העין. אסתר ארד היא שם ידוע בפרדס חנה בעיקר כגוזרת דיאטה שהיא […]
גיל חמישים – אני רואה רואה את המלחמה, זו המתחוללת בחוץ וזו שבתוכי. רואה את הבריתות. רואה את ההפרות. רואה לידות. רואה שכול. רואה שקרים. רואה יופי. רואה זיופים. רואה אמת. רואה את ההורים. רואה את הילדים. רואה את האחים. רואה את ההתגברויות, רואה את הטעויות. רואה את האפשרות לסלוח. גיל חמישים – טובה דיה […]
הכל התחיל בגלל האיראנים. האיש ישב ליד המיטה בשש בבוקר, את שומעת? הוא אמר לי בעודי מתאוששת מהלילה, אני רוצה שנעוף מפה. איך? למה? עוד לא הבנתי באיזו שנה אנחנו. היום, דרש. עכשיו התעוררתי, כבר ביררתי טיסות, הוא מיד הוסיף. מה? למתי? התרוממתי מהמיטה. להערב, הוא דפדף בטלפון. יש לציין שאנחנו לא כאלה ספונטניים, אבל […]
יש שני שיעורים שאני חוזרת מהם עם כאב ראש באופן קבוע, במשך שנים, כשאני מנחה את קורס הביבליותרפיה: האחד על החברה הישראלית והשני – איך כותבים שינוי. האחרון הוא שיעור סביב יום השואה. אני מציגה בו את סיפורה של חווה ניסימוב, שורדת שואה וסופרת שהכתיבה סייעה לה לטפל בעצמה באמצעות ביטוי החור השחור שבנפשה ואיחוי […]
לקח לי שנים להסכים לכך שהכתיבה תהיה מה שמגדיר אותי. רק אחרי שפרסמתי את הרומן הראשון – "לשחות את הים" יכולתי לקרוא לעצמי סופרת. עד אז פרסמתי ספר ילדים, הגיגים, מדריך כתיבה, ופתאום הבנתי מה זה לכתוב רומן: להסתובב כמה שנים עם דמויות שמטגנות לי את המוח כל היום, לפנות זמן אינטנסיבי לכתיבה, להסכים לסיזיפיות […]
